<h1>רבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון על בבא בתרא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
השותפין שרצו לעשות מחיצה וכול' סברוה מאי מחיצה גודא. פירוש כותל. דתחום כל אחד ואחד ידוע היה, וכל אחד היה משתמש בחלקו. ורצו לעשות גדר להיסתר. כדתניא. בתוספת כלאים פרק שלישי [ה"ד]. מחיצת הכרם שנפרצה אומרין. בית דין לבעל הכרם גדור. גדרה ונפרצה אומרין לו גדור. נתיאש בעל הכרם מלגדרה. ה"ז קידש וחייב. בעל הכרם באחריות הזרעים. עיקר הדבר כבר פירשנוהו בתחילת עירובין [ג' ע"ב], כי דין הזרע להרחיקו מן הכרם או מגפן יחידית ארבע אמות. ואם יש מחיצה משהו זה סומך ונוטע וזה סומך וזורע. ואם נפלה המחיצה, כל זמן שבדעתו להחזירה לא קרינן ביה פן תקדש המלאה, כי כל דבר שאינו לדעתו ורצונו בכך אינו חייב עליו ולא אוסר. דתנן בכלאים [פ"ז מ"ז] הרוח שעילעלה את הגפנים על גבי התבואה יגדור מיד, ואם אירעו אונס מותר. אבל אם נתיאש קידש. ואם הזרעים של אחר חייב באחריותן. ודאוקימנן הא מתניתא בהגוזל קמא [ב"ק ק' ע"א] כר' מאיר, מדתנן [כלאים פ"ז מ"ד] המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. וסתם מתניתין ר' מאיר. ואע"ג דדיינינן דינא דגרמי כוותיה, הני מילי במילי אחריני. אבל בהא [לא], דקיימא לן כר' יוסי ור' שמעון דפליגי עליה. ולסתמא דרבי חייא לא חיישינן. דליתה לרבי, [ור'] חייא מנא ליה.
<h2>דף ב:</h2>
ודייקינן ממתניתין טעמא דבונין היכא דרצו שניהם, הא עיכב האחד לא כייפינן ליה. אלמא היזק ראיה בעין לא שמיה היזק. פירוש דאי אמרת שמיה היזק הא דבעי גודא להיסתר וחבירו יזיקנו בראיתו כל מה שיש בחצירו, נכפייה לסלוקי הזיקיה. ודחינן האי דוקיא אימא מאי מחיצה פלוגתא, פירוש שלא היה לאחד מהן תחום ידוע, אלא תשמישן מעורב היה. ועכשיו נתרצו שניהם לחלוק. וכיון דנתרצו לחלוק, ודאי קפידא איכא בינייהו. הילכך כופין המעכב לבנות הכותל בעל כרחו. כי כן משמע בונין, בעל כרחו. אלמא היזק ראיה שמיה היזק. לקמן אוקימנה בדלית בה דין חלוקה, אבל אם יש בו דין חלוקה חולק ומסתיר בעל כרחו. ומנא לן דהאי מחיצה לישנא דחלוקה היא, דכתיב [במדבר ל"א] ותהי מחצת העדה וגו'. אקשינן אי הכי, דבחלוקה מיירי, ליתני שרצו לחצות. ומהדרינן אלא מאי מחיצה גודא, אקשינן אי גודא, בונין את הכותל בונין אותה מיבעי ליה. ודחינן אי תנא בונין אותה הוה אמינא מסיפס בעלמא, פירוש (שבאך) [תרגום: סורג], קמ"ל דכותל בעו. ולעולם אימא לך חלוקה היתה קודם לכן ומאי מחיצה גודא. אקשינן למ"ד גודא, בונין את הכותל באמצע פשיטא. אי אמרת דבחלוקה נתרצו היינו דקתני באמצע. דאע"ג דחד מעכב כייפינן ליה ושקלינן מתשמישיה כדחזי. אלא אי אמרת חלוקה היתה ובגודא נתרצו, פשיטא דהאי יהיב והאי יהיב. ודחינן לא צריכא דרצייה חד לחבריה, ונתרצה שיעשו גודא. מהו דתימא מצי אמר ליה כי נתרציתי לך. במיעוטך מאוירי, אבל שאמעט מקרקע תשמישי לא, ובנה כל הגודא בתשמישך. קמ"ל. דלא מצי למימר הכי. ובדין הוה לאקשויי כדלקמן [ג' ע"א], וכי נתרצה מאי הוה ליהדר ביה. מיהו אפירוקא דלקמן סמכי. תו אותבינן אמ"ד גודא, מדתנן וכן בגנה מקום שנהגו לגדור גודרין, הנה זו בהדיא דבר חלוק היה כי זה בגינתו וזה בגינתו, וקתני גודרין בעל כרחן ש"מ היזק ראיה שמיה היזק. ודחה שאני גינה. דראיה היא דמתיא לידי היזק ממון, שיעיינוה בעין רעה ותיפסד גינתו, ואיסורא הוא כדאמר רב אסור לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה. אקשינן והא וכן קתני, כלומר כמו החצר כן הגינה. ופריק כי קתני וכן אגויל וגזית וכול', כי אם גדרו בגויל זה יתן שלשה טפחים וכול'.
תו אותבינן מהא דתנן כותל חצר שנפל וכול'. פירוש שהיתה גינתו או חצירו סמוך לחצר חבירו, ונפל הכותל שביניהן, ואין בעל הגינה רוצה לבנות עם בעל החצר. אלמא היזק ראיה שמיה היזק. ופריק נפל שאני, כלומר הואיל והיה שם מקודם סתר, חייב להחזיר. אבל לכתחילה לא. איכא דדייק ומותיב אמ"ד שמיה היזק נפל אין לא נפל לא. פירוש לכתחילה אין מחייבין אותו, אלמא היזק ראיה לא שמיה היזק. ודחינן לעולם אימא לך אע"ג דלא נפל, והאי דקתני נפל סיפא איצטריכא ליה מד"א ולמעלה אין מחייבין, פירוש מהו דתימא ניחייביה בגובהא קמא ואפילו ארבעין וחמשין אמין, קמ"ל דכיון דבארבע אמות מסתתר לא ניחייביה טפי. תו אותבינן מהא, כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר, פירוש אחד מבני חצר שמעכב בזה הדבר כופין אותו לשקול עמהן בהסתר חצירם. ש"מ שמיה היזק. ודחינן היזיקא דרבים שאני. פירוש היזק שליטת עין הרבים בראיה שאני. אבל ראית עין יחיד לאו שמיה היזק. ת"ש אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד"א לזה וד"א לזה. הא יש בה חולקין בעל כרחו של מעכב. מאי לאו בכותל. ומשום היזק ראיה. ודחינן לא במסיפס. דלא סתר ומשום היזק תשמישא. ת"ש דתנן. בפרק לא יחפור [כ"ב ע"א]. והחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד"א. פירוש מי שהיה לביתו חלונות בחצר חבירו לא יוכל בעל החצר לבנות כותל לא למעלה מאותו חלון, כגון שאם סמך למזוזת החלון, אלא אם הגביה ארבע. אבל אם רצה להמך ימיך ארבע אמות. אבל אם בא לבנות כנגד החלון צריך להרחיק ארבע אמות, ואז ינהוג זה הדין. ועיקר פירושה בדוכתה [כ"ב ע"א]. ותני עלה בתוספתא [פ"ב ה"ה] מלמעלן כדי שלא יציץ ויראה וכול'. ש"מ דהיזק ראייה שמיה היזק. ודחה היזיקא דבית שאני, דודאי היזק גמור הוא, שישקיף עליו בביתו מכל ענין בין לעין בין לעריות. ת"ש דאמר רב נחמן לקמן פורתא [ו' ע"ב] אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד"א. פירוש אע"ג דמעקה דאורייתא בבציר, בעינן כולי האי לסלוקי היזקא דראיה, ש"מ דשמיה היזק. ודחינן שאני התם דא"ל בעל חצר לבעל גג אנא קביעא תשמישתאי בחצר את לא קביעא תשמישתך בגג ולא ידענא במאי עידנא את [סלקית ואתית] דאיצטנע מינך עלך לסלוקי. אבל הכא [ד]אפשר לאיצטנועי לא כפינן, דהיזק ראיה לא שמיה היזק.
<h2>דף ג.</h2>
ואיכא דאמרי סברוה מאי מחיצה פלוגתא כדכתיב [במדבר ל"א] ותהי מחצת העדה. וכיון דרצו לחלוק בונין סתר בעל כרחו של מעכב. דכן משמע בונין. אלמא היזק ראיה שמיה היזק. ואוקימנה אימא מאי מחיצה גודא כדתניא וכול' אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק. ודחינן אי הכי בונין את הכותל בונין אותה מיבעי ליה. אקשינן אלא מאי מחיצה פלוגתא לעשות מחיצה מיבעי ליה. ופרקינן כדאמרי אינשי תא נעביד פלוגתא. אקשינן ואי היזק ראיה שמיה היזק, מאי איריא רצו לחלוק, אפילו לא רצו נמי נכפייה למעכב לחלוק ולהסתיר. א"ר יוחנן משנתינו בשאין בה דין חלוקה, דלא מצי למיכפי לחלוק. אקשינן מאי קא אשמעינן תנא, דאע"ג דלית בה דין חלוקה כי רצו פלגי. תנינא. סוף פירקין [י"א ע"א]. אימתי בזמן שאין שניהם רוצים וכול'. פירוש וליתני השותפין שחלקו חצר בונין את הכותל באמצע. ופרקינן אי מהתם הוה אמינא כל היכא דלית בה דין חלוקה אלא אם הם נתרצו בדבר, ליסגי במסיפס בעלמא, ולא נכפה המעכב לחלוק בכותל, קמ"ל דכיון דנתרצה בחלוקה חולק בכותל. אקשינן וליתני השותפין שרצו וכול' ולא בעי אימתי בזמן ששניהן וכו'. ופרקינן סיפא איצטריכא דקתני ובכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו. אקשינן כי רצו מאי הוי וכול'. כלומר וכי מפני שנתרצה לחלוק תכריחו לחלוק בכותל, יחזור בו אותו המעכב ויאמר לא ארצה כבר לחלוק כלל. א"ר יוחנן בשקנו ממנו כי נתרצה לחלוק. אקשינן וכי קנו מידו מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא. פירוש קונה אדם בקנין חפץ בתורת חליפין, אבל דברים אינן נקנין בחליפין, דהא אינו נותן לו משלו כלום. ופרקינן בשקנו מידו ברוחות. כלומר שיטול מזרח החצר או מערבה, דבההוא קנין מחיל שיוכיה ברוחא אחריתי. ורב אשי אמר כגון. דבשעה שנתרצו הלך כל אחד והחזיק בחלקו, ולא מצי הדר ביה. והילכתא היזק ראיה שמיה היזק, ועל המזיק לסלוקי היזיקיה. ואע"ג דקיימא לן הילכתא כר' יוסי דאמר בסוף פירקין [לא יחפור (כ"ה ע"ב)] דעל הניזק להרחיק הנזק מעצמו, מודה ר' יוסי בגיריה דמזיק, דעליה לאיסתלוקי, כדאמרינן בהבית והעלייה [ב"מ קי"ז ע"א], גיריה [דידיה] נינהו, הילכך על המזיק להרחיק נזקו.
פיס' מקום שנהגו לבנות גויל. פירוש מקום שנהגו לבנות בגויל, שהן אבנים שאינן משוות ומתוקנות, בונין הכותל רוחב ששה טפחים. כי אותן הזויות אינן מחזקין הכותל כלום. בגזית. אם נהגו לבנות אבנים חצובות במחצב משוות מגוררות, בונין רוחב חמשה טפחים. ואם נהגו לבנות בכפיסין בונין רוחב ארבעה טפחים בכפיסין. הוא אריח רוחבו טפח וחצי, משימין ממנו שנים ברוחב הכותל, וביניהן טפח לשום הסיד שמדבקין בו. יבוא רוחב הכותל ארבעה טפחים. כי הלבנים חזקים הם, [הלכך] בלבנים די רוחב שלשה טפחים. גויל אבני דלא משפיאן וכול'. אקשינן ממאי דגויל אבנים שאינן שופות, וזה הטפח שמוסיפין על הגזית הוא היוצא בברזל את השוואתן. אימא כי גויל אבנים שופות שרחבין טפחים ומחצה, וזה הטפח המותר כדי שימת הסיד לדבקן, כדאמרינן בכפיסין. פירוש ביני ארכי, בין השורות. ודחינן ולטעמיך מנין נדע כי כפיסים ארחי. אלא גמרא. מפי חכמים שקבלו מן בעלי המשנה, ומביני הלשון הם, הכי [נמי] גויל בקבלה ידענו כי הן אבני דלא משפיין. איכא דמקשי הכי, ממאי דכפיסין ארחי וטפח יתירא לביני ארחי, אימא מאי כפיסין אבנים שאינן משוות, שעיקר השוה מהן שלשה טפחים, ועל כן נותנין להן ארבעה טפחים בקרקע משום מורשא דקרנתא. פירוש (אל אטראף אל נאתיה) [תרגום:0הקצוות הבולטים]. ולטעמיך גויל אבני דלא משפיאן מנא לן וכול'. אמר אביי ש"מ. ממתניתין, כל ביני אירכי טפח בעי. והני מילי היכא דבני בטינא. פירוש בחומר שמדבק בתיקון. אבל אם מדביקין בריכסא, שהוא טיט רשות הרבים, שאינו מדבק בטוב, בעי טפי. בנינא דמתניתין לסלוקי היזק ראיה, ובארבע אמות סגי. ומדקתני דבאתרא דנהגי למיבני בגזית מפתי חמשה טפחים, למימרא דכל בנינא דגזיתא גבוה ארבעה גרמידי, אי הוי פותייה חמשה טפחים קאי, ואי בציר לא.
<h2>דף ד.</h2>
פיס' הכל כמנהג המדינה לאיתויי היכא דנהוג לבנות ולחוץ בהוצא ודפנא. פירוש חריות של דקל ועצים וקנים וכיוצא בהן, חוצצין כמנהגן.
<h2>דף ד:</h2>
א"ר יוחנן. זהו סימניה, שיטוח ממנו בסיד מצד שדה חבירו רוחב אמה לאורך הכותל. אקשינן ליה, אמאי תני מבחוץ, נעביד ההוא סימנא מלגאו. ופריק דעביד נמי חבריה וכול'. אקשינן השתא נמי יקלף. אותו טיט וליכא סימנא. ופריק קילופא מידע ידיע. והיכא דחייץ בהוצא מאי חזית עביד, אמר רב נחמן סניף ליה דיכי מלבר. פירוש יקשור מבחוץ ראשי המשיחות שגודל בהן. אקשינן ונעביד מלגיו. ופרקינן יבוא הרמאי נמי ויקשור מצדו כן. אקשינן השתא נמי שרי ליה וכלומר יתירם. ופריק יטיח הוא עליהן טיח. אקשינן יקלוף הטיט. ופרקינן קילופא מידע ידיע. אביי אמר הוצא אין לו שום תקנה במעשה סימן אלא שיכתוב שטר בדבר. פיסקא, אם עשו מדעת שניהם וכול'. אקשינן כיון דתרוייהו עבדי מאי בעו חזית. ושנינן (ליה) [לא] צריכא דקדים חד ועביד חזית. ואמרינן לחבריה זיל עביד את כי היכי דלא לימא דידי הוא. אקשינן תנא בתקנתא דרמאי עסיק. ומהדרינן אטו רישא לאו תקנתא [לרמאי] הוא, דעביד חזית שמא ירמה שכינו. ודחינן האי סברא, בשלמא רישא בא להודיענו דין כי יש לכנוס לתוך שלו ולבנות ולא מצי לעיכובי חבריה דקא ממעטת באוירא, ואגב הכי תני תקנתא. אלא סיפא דינא קתני סתמא, כלומר אין שם דין חדש. אמר רבינא הכא בהוצא עסיקינן. כלומר במחיצות הוצא. ולאפוקי מדאביי. ועל כן שנאה, להודענו כי הוצא בחזית סגי לה. ואגב הכי תנא תקנתא.
מתניתין המקיף את חבירו משלש רוחות וכול'. פירוש שמעון היתה לו שדה באמצע שדות ראובן. כי היה לראובן בארבעה מיצריו שדות. והיה בסתם בקעה. והיה מפייס ראובן שמעון בכל אחת לחוץ ולא היה רוצה. חצץ ראובן בכניסה לתוך שלו משלש צידי שמעון. אין מחייבין. שמעון ליתן לו חלקו דעדיין אין שדהו משתמרת. אבל אם הקיף ראובן צד רביעי, לוקח משמעון חצי הוצאת ארבעתן מחשבון דמי קנים בזול בלבד. אבל אם עמד שמעון והקיפה גלי אדעתיה דניחא ליה. ר' יוסי אומר. אפילו בהקפת ראובן מגלגלין עליו את הכל, ומשלם דמי חצי ארבעתן מהענין שהם ואפילו מאבני שיש. איתמר רב הונא אמר הכל לפי מה שגדר. כלומר אם הקיף בבנין חשוב כשיתחייב ליתן לו מחשבונו יתן לו. חייא בר רב אמר הכל לפי קנים בזול. פירוש זה ששנינו מגלגלין עליו את הכל, לפי קנים בזול. שאע"פ שהקיף בבנין חשוב לא יתן לו אלא חצי דמי הקף במחיצת קנים.
<h2>דף ה.</h2>
רוניא אקפיה רבינא מארבע רוחותיו. א"ל תן לי חלק בהוצאתי, לא רצה. כלומר לא ניחא לי במאי דעבדת. יומא חד חזייה לרוניא דקא גזר דיקלי. פירוש (כאן יג'ני תמרי) [תרגום: היה קוטף תמרים]. אמר לאריסיה זיל שקול מיניה קיבורא דאהיני. פירוש (ערג'ון תמר) [תרגום: אשכול תמרים]. כלומר שאבדקנו אי ניחא ליה בגדר. אזל לאיתויי רמא ביה רוניא קלא. א"ל רבינא גלית אדעתך דניחא לך. שתהא שדך משתמרת. א"ל רוניא לא יהא זה הנכנס אלא עיזא לאו אכלויי בעיא. א"ל רבינא ולאו גברא בעיא לאכלוייה. פירוש מלשון כלה עורב [שבת צ' ע"א]. כלומר הנה במחיצות אין את צריך גברא לכלויי. לא אשגח ביה אתא לקמיה דרבא אמר ליה. לרוניא אי מפייסת ליה לרבינא. ואי לא דיינא לך כר' יוסי. ואליבא דרב הונא דאמר קסבר ר' יוסי מגלגלין עליו את הכל לפי מה שגדר. מהא שמעינן דליתנהו להנהו שינויי דחייא בר רב. ומדרבינא אמר לרוניא הב לי מאי דאפיקי וממימריה דרבא, ש"מ הילכתא בין גדר מקיף את הרביעית כ"ש ניקף מגלגלין עליו הכל לפי מה שגדר. י"מ א"ל רבינא כאילו עז הוא ומצא שדה שאין בה גדר ונכנס ואכל א"ל רוניא אילו היה עז לא הייתי צועק עליו ומבריחו א"ל ולאו שומר אתה צריך.
כותל חצר שנפל וכול'. כותל שבין שתי חצירות שנפל ומעכב בעל החצר האחת לבנות. מחייבין אותו. לתת חלק בהוצאה בכותל גבוה ד"א, דבד"א מסתלק היזיקה דראיה. והיכא דעמד שכינו ובנה אותן ד"א ועכשיו תובעו בחצי הוצאתו הרי הוא בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן. והיכא דרצה האחד להגביה יותר מד"א אין מחייבין האחר להוציא עמו. מיהו אם הוציא זה משלו ואחר כך עמד השני ובנה כותל כנגד המוגבה, גלי אדעתיה דניחא ליה ביה, וכי בית רוצה לעשותן, ואע"פ שעדיין לא קירהו. ומגלגלין עליו הכל. ונוטל ממנו חצי הוצאת כל הכותל. וכשתובעו זה אם אמר נתתי הרי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן. אמר ר"ל. ראובן שהלוהו לשמעון מנה בתשרי, וקבע לו זמן שיתנו לו בניסן, ותבעו ראובן יום תשלום זמנו, א"ל פרעתיך באדר, אינו נאמן. הלואי שיפרענו בזמנו. אלמא לא עביד איניש דפרע בגו זימניה. אביי ורבא דאמרי תרוייהו עביד איניש דפרע בגו זימניה וכול'.
<h2>דף ה:</h2>
אותיבנן לר"ל ממתניתין דתנן בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן היכי דמי אילימא דא"ל פרעתיך בזמני. פירוש כגון שתבעו אחר תשלום בנין הארבע אמות ואמר לו פרעתיך בשעת השלמת ארבע אמות. דאותו עת איחייב ליה בחצי ההוצאה. פשיטא. דחזקת כל חייב שפורע חובו בזמנו. אלא דא"ל פרעתיך בתוך זמני. פירוש כגון שתבעו לאחר תשלום הבנין וא"ל פרעתיך בתוך [זמן] הבנין, וקתני בחזקת שפרע, אלמא עביד איניש דפרע בגו זימניה. ודחינן שאני התם דכל שפה ושפה זימניה הוא. פירוש, כל נדבך ונדבך שיבנה זמניה הוא. כדאמרינן לאחרן [ד' ע"א] עייל שפה ואפיק שפה, כלומר מן הדין הוא שיוציא עמו מתחילת בנין הכותל. וזה שקדם ובנה משלו, משום דלא רצה להתעכב עד שיעמוד בדין הוא. ולעולם לא עביד איניש דפרע בגו זמניה. והילכתא כר"ל ואפילו מיתמי. אם מת אביהן בתוך זמן חובו, וטוענין היתומים שפרע אבינו, לא חיישינן להו, וגבי בלא שבועה. ובעינן היכא דתבעו לאחר זמנו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני מהו. מי אמרינן מה לי לשקר וכול'. פירוש הואיל ואילו אמר פרעתיך בזמני מוחזק באמונה, עכשיו נמי נאמן, דאמרינן מה לי לשקר, אילו רצה היה אומר פרעתיך בזמני. כלומר הואיל ויש לו חזקת אמונה, מה לו לדבר בחזקת שקר. והילכתא, אמרינן במקום חזקה מה לי לשקר, דהא רב אשי סברה.
<h2>דף ו.</h2>
סמך לו כותל אחר וכולי' אמר רב הונא אסמיך לפלגא אסמיך לכולא. פירוש, אע"ג דלא סמך אלא כנגד חצי אורך הכותל, גלי אדעתיה דבעי למסמך אשארא נמי, ומיחייב בחצי הוצאת הכותל כולו. ורב נחמן אמר. אינו חייב ליתן אלא חצי הוצאת מה שסמך כנגדו. אם חצי, חצי. אם פחות אם יותר. ומודה רב הונא בליפתא דקרנתא. ספר אחר דקרן זוית. פירוש, שאם היה קצה זה הכותל לרוח מזרחית, והקצה השני לרוח מערבית, ובנה זה הסומך כותלו בקצה האחר לרוח צפונית, והשני לרוח דרומית, ראש לצד ראש. דהוי עובי הכותל הראשון מוסיף באורך האחרון. וליפתא מלשון תרגום חיבור. ואחר כן בנה בשורת הראשון כותל אחר. ושם חודו עם חודו. דאתי עובי הכותל הראשון של סתר, מעין הקרש שבירכתי המשכן לזה הבנין של זה. כל כה"ג דליכא דמוכח לא מיחייב אלא בכדי מה שנהנה. ויש אומרים שבנה כותלו ראשו באמצע זה. וי"ג ומודה רב הונא בליפתא וקרן זוית, פירוש שאם בנה חצי [הכותל] וטח עביו, שלא השאיר פצימיו. וקרן זוית נמי, כגון שהגיע לחצי [הכותל] עקם לחוץ. ומודה רב נחמן באפריזא ובקבעתא דכשורי. פירוש אפריזא, הקורה שמשימין אותה לאורכה בראש הכותל, לשום עליה קורות הבית. והוא לשון פרסי. כלומר אע"פ שלא בנה אלא כנגד חצי הכותל ושם אפריזא על כל אורך הכותל, או שנקב שם נקבים על פני ארכו לקבוע ראשי הקורות. דמוכחא מילתא דודאי משלים בנינו, חייב לתת חצי הוצאת כל הכותל. אמר רב נחמן בי כוי. ספר אחר. בי כירי. לא הוי חזקה. פירוש, ראובן ושמעון שכנים שבנו כותל באמצע עד ארבע אמות. ומארבע אמות ולמעלה בנה ראובן לבדו. ואחר כך נמצאו בכותל מצד ראובן חלונות ראויות לקבוע בהן קורות עשויין בהמליטא. פירוש, בנויין מעיקר הבנין. כגון ארבע לבנים עשויין צורה מרובעת, דמוכחא מילתא דבעיקר הבנין נעשו. וטוען שמעון כי שנינו בנינו כל הכותל, וראיה החלונות, לא הוי בהו חזקה שנתן. דיכול ראובן לומר על כן בניתים שם, כי אמרתי שהיום או מחר תצטרך לתת לי הוצאתי. פירוש אוזינקא. הוצאה. ותסמוך לכותל. הקדמתי והכינותי אלו החלונות. כי אם יחפרו אחר בנין הכותל ינוע הכותל ויתרועע.
ואמר רב נחמן אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי, אחזיק לכשורי אחזיק להורדי, פירוש ראובן שהחזיק להכניס בכותל שמעון הורדי, שהן זיזין. וי"א ראשי קנים. משכחת לה כגון דזבין ליה שמעון ביתא דסמיכא ליה. לא יוכל ראובן, להכניס במקום הזיז הדק קורה עבה. לכשורי אחזיק להורדי. ורב יוסף אמר אחזיק להורדי אחזיק לכשורי איכא דאמרי אמר רב נחמן אחזיק להורדי אחזיק לכשורי לכשורי אחזיק להורדי. ואמר רב נחמן אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי. פירוש, מי שהיה ביתו בצד חצר חבירו, והוחזק ביתו לשפוך מימי גגו בחצר חבירו בקרמידין, שהן רעפים בלשון יון. או שהיה הגג שוה, ונוטף טיפין טיפין כל המים היורדין. לא יוכל להחזיר גגו שישפוך כל מימיו במקום אחד כי קשה הוא לחצר ירידת המים יחד בה, שחופר קרקעה ומלחלח קירותיה. אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי אבל צריפא דאורבני לא. פירוש צריפא דאורבני, (נואלה מתל אל כימה) [תרגום: צריף כמו סוכה], כדתנן [סוכה י"ט ע"א] העושה סוכתו כמין צריף, ([ואעל]אהא אצ'יק מן אספלהא) [תרגום: וחלקה העליון צר יותר מחלקה התחתון]. כלומר אם היה לו צריף של ערבה סמוך לחצר חבירו, לא יוכל להעמיד במקומו בנין לשפוך מימיו בחצר. מאי טעמא כי הצריף עשוי במדרון מוסמך לקרקע. וכשיורדין מימיו אינן חופרין קרקע החצר. והגג הגבוה דלפו חופר הקרקע. וי"א טעם אחר, כי המטר כשיורד על אותו צריף, יורדין ממנו טיפין דקין כשיעור משך העצים הדקים שבה. אבל גג הבנוי יותר עבה, יורד המטר [כולו במקום אחד]. ורב יוסף אמר אפי' צריפא דאורבני. עבד רב יוסף עובדא בצריפא דאורבני כשמעתיה, והלכתא כרב נחמן.
<h2>דף ו:</h2>
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה. פירוש (בית פי דאר מתל דארנא) [תרגום: בית בבנין גדול כמו הבניינים שלנו]. סתם, ואין שם מנהג ידוע. משתמש, השוכר, בזיזי הבירה ובכותליה עד ארבע אמות בעובי הכותל. פירוש, בחלונותיו "טיקאן". במקום שנהגו. פירוש אם הן אותן הזיזין והחלונות והכתלים מקום שנהגו בעל הבירה להשתמש בו. אבל תרבץ אפדני לא. פירוש אפדני, (בית פריד משיך) [תרגום: בית בודד חשוב]. תרבץ, (רבץ' בין ידיה פיה ביות) [תרגום: רחבה לפניו ובה בתים]. אם השכיר לו בית בתרבץ, אין לו להשתמש בכתלי אפדנו וזיזיו ועובי כתליו. (ורב נחמן דידיה אמר אפילו בתרבץ אפדני) י"א אם השכיר לו אפדנא אינו משתמש בתרביצה. [ורב נחמן דידיה אמר אפילו בתרבץ אפדני]. אבל אם השכיר לו בית שיש לו אחריו רחבה, אין משתמש שוכר באותה רחבה. ורבא אמר משתמש, והילכתא כרבא. אמר רבינא האי כשורא דמטללתא. פירוש מי שהכניס קורה בכותל חבירו ברשות חבירו לסכך עליה מחורב. עד תלתין יומין לא הויא חזקה. ויכול לסלקה מכותלו. דעבידי אינשי דמושלי קבעתא דכשורא תלתין יומין. בתר תלתין יומין הויא חזקה. ולא מצי תו לסלקה אלא אם מיחה. ואם הכניס הקורה בכותל חבירו ברשות חבירו בשביל סוכה של מצוה, דכתיב [ויקרא כ"ג] בסוכות תשבו וגומ', בתר שבעה יומי מצוה הויא חזקה. ומצי למיטען זבנת לי רשותא ואפילו שלא לדבר מצוה. אם חיבר ראשי הקורות בטיט, לאלתר הויא חזקה. דלשאלה לא מחיל איניש חיבורא בטינא. וכן הדין. ועיקר הדבר מפורש בפרק חזקת הבתים [ס' ע"א]. אמר אביי שני בתים בשני צידי ר"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף. פירוש זה בונה מצד מזרח ובא עד יותר מחצי גגו. וזה בונה מצד מערב ובא עד יותר מחצי גגו. דמשכח כל חד מינייהו לא מזיק חבריה בראייה. וכי האי דמות. ף608ף.
אמר מר בשני צידי ר"ה וכו' פשיטא, לא צריכא דקדים חד מינייהו ועביד חולקיה מהו דתימא אמר ליה אידך שקול אוזינקא. פירוש חצי ההוצאה. ועשה כל המעקה בגגך קמ"ל דא"ל את מ"ט לא תרצה לעשות דמיתרע אשיתך. בכובד הבנין. אנא נמי לא עבידנא יתיה משום דמיתרע אשיתאי. פירוש כותלי. י"א כי זו המימרא דאביי, אע"ג דלא פליג איניש עליה, אינה הלכה. דהא בהדיא קיי"ל דאין בגגין דין היזק ראייה. וי"א דכי קאמר אביי, באתרא דנהיגי לקבוע תשמיש בגגין ויש לומר כי היה כל אחד מזיק בראייה בחצר חבירו.
אמר רב נחמן גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות. מפני היזק ראייה. אבל בין גג לגג לא. פירוש, דחצר קביע תשמישתיה וגג לא קביע תשמישתיה. ורב נחמן דידיה אמר בין גג לגג אין זקוק לד"א אבל זקוק הוא למחיצה י"ט. ואקשינן למאי הילכתא צריכה הא מחיצה. אי להיזק ראייה ד"א בעינן אי לנתפס עליו כגנב במסיפס בעלמא סגי אי לגדיים וטלאים כדי שלא יזדקר בבת ראש בעינן. ופרקינן לעולם לנתפס עליו כגנב, ובמסיפס אית ליה לאישתמוטי. שאם ימצאנו בגגו יכול לומר לו, לא הרגשתי והייתי חושב שגגי הוא, כי לבי טרוד היה, במחיצה עשרה לא מצי לאשתמוטי. איתמר שתי חצירות זו למעלה מזו. פירוש, פחות מד"א, דמשכחת עליון מזיק התחתון בראייה. ותחתון נמי מזיק עליון. אמר רב הונא תחתון בונה מכנגדו. פירוש, מקרקעיתו ולמעלה ד"א. ועליון משלים עד אותו בנין כדי ד"א מקרקעו. דמשכחת לה כי גבוהה ב' אמין, תחתון בונה ד' ועליון בונה ב'. ורב חסדא אמר עליון מסייע מלמטה. עד דמטי ד"א, ועליון משלים מקרקעו ד"א. והילכתא כותיה דרב חסדא, דתניא כותיה. שתי חצירות זו למעלה מזו וכולי'. פירוש אם היתה חצירו למעלה מגג חבירו, וטוען סלק היזק ראייה מגגי, אין זקוק לו. דאלמא בגגין לא חיישינן להיזק ראייה.
הנהו בי תרי דחד דאיר עילאי וחד דאיר תתאי. פירוש, של זה הבית, ושל זה העלייה. איתבס תתאי. פירוש, (קעדת חיטאן אל בית) [תרגום: שקעו כותלי הבית]. א"ל תתאי, תא נסתריה ונבנייה דלא מיתדר לי. א"ל אידך אנא שפיר יתיבנא, את אי לא מיתדר לך חוק בארעא שוף עול שוף פוק א"ל אסתריה ואבנייה מדידי א"ל לית לי דוכתא למידר א"ל אנא אוגר לך א"ל לא טרחנא אמר רב חמא כדין מעכב. וה"מ. שלא ירדה תקרת עלייה לתוך עשרה טפחים של בית. אבל מטו כשורי למטה מעשרה טפחים מצי א"ל למטה מי"ט רשותא דתתאי היא ולא משתעבד. וה"מ. דמצי לעכובי. היכא דלא אתנו בהדי הדדי אבל אתנו בהדי הדדי. כשמכר האחד לחבירו, לא מצי לעכב. וכי אתנו בהדדי עד כמה. ישאר מגובה הבית ואז יתחייב בעל העלייה בתנאי. אמרי משמיה דרב נחמן כאותה ששנינו. בפרק המוכר [צ"ח ע"ב]. רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. פירוש אם היה ארכו עשרים אמה ורחבו עשרה, צריך גובה חמשה עשר. אמר רבא לאו אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן. כלומר לא תסמכו דברים ריקים אליו. הכי אמר רב נחמן כדדיירי אינשי וכמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע כי היכי דעיילי איסורייתא דמחוזא ונפקן. פירוש כדי שיכנס אדם בחבילתו על ראשו ויצא. והלכתא כרב חמא בכולה שמעתא.
<h2>דף ז.</h2>
ההוא גברא. דבעי לבנות כותל כנגד חלונות חבירו. א"ל תאפיל עלי. א"ל אני אסתום לך אלו ואעשה אחרות למעלה מהם במקום שלא יגיע אופל כותלי. א"ל יתרעד כותלי. א"ל. אהרוס מן הכותל עד מקום אלו החלונות ואבנהו ואעשה חלונות למעלה בכלל הבנין. א"ל כותל שחציו חדש וחציו ישן אין מתקיים. א"ל אהרסנו כולו ואבננו ואעשה החלונות למעלה משלי. א"ל כותל אחד בבית חדש ושלשה ישנים לא יתקיים. א"ל אהרוס כל הבית ואבננו ואעשה לך חלונות במקום אורה. א"ל לית לי דוכתא למידר. א"ל אוגרנא לך דוכתא א"ל לא טרחנא. אמר רב חמא כדין מעכב. ואקשינן היינו הך. פירוש זה הוא דין אותם האחרים. ופרקינן. בא בזו להשמיענו כי אפילו היה בית תבן או בית עצים, דלא חייש לאורה, יכול לעכב, כלומר זה היה בסוף המימרא.
הנהו בי תרי אחי דפלוג לחד מטא אספלידא. פירוש מכזן. ולחד מטא תרביצא. פירוש (בראח) [תרגום: רחבה]. אותו שנטל תרביצא בא לבנות כותל לפני האספלידא. א"ל מאפלת לי א"ל בדנפשאי בנינא אמר רב חמא דינא קאמר. דבנפשיה בני, ולא מצי מרי אספלידא לעכב. א"ל רבינא ורב אשי מ"ש מהא דתניא. בתוספתא דב"ב דנזיקין [פ"ד ה"ט]. האחין שחלקו אחד נטל שדה לבן. פירוש שדה ראויה לזרוע. ואחד נטל שדה כרם יש לבעל הכרם ד"א בשדה הלבן. פירוש מלא צמד בקר וכליו, שחורש בהן ומהפך בין הגפנים. שעל מנת כן חלקו. דלא ס"ד שיבטל מקצת כרמו. הם הכי נמי בכאן, לא סלקא דעת זה, שיאפילו עליו, אע"פ שלא פירש. ודחה, התם דְעַלו להדדי. פירוש, שמו בשער השוה ומשקל. ויותר היתה מדת שדה הלבן משדה הכרם. אקשינן ליה, מכלל דהכא כמדת זה כן זה, וכי שוטים הם ב"א שיקחו אויר כמדת בנוי. ופרקינן, נהי דבכשורי והורדי עלו להדדי, והוסיף בעל האספלידא מה שיש בין מקום בנוי ופתוח בחלקו המגיעו, באוירא לא עלו, אלא מדה אחת לשני החלקים. אקשינן, אם כן תיבטל החלוקה, דמצי אמר לא חלקנו אלא על מנת שאקח אספלידא, השתא אדרונא, פירוש מאפל. אמר רב שימי בר אשי שמא בעלמא אתני ליה. מי לא תניא. בתוספת ב"ב דנזיקין [עי' פ"ו ה"ה]. בית כור עפר אני מוכר לך וכול'. כבר פרישנה בתחלת המקבל [ב"מ ק"ד ע"א]. ודחינן האי פירוקא, הכי השתא התם מוכר אומר ללוקח שמא בעלמא זבני לך. אבל הכא מצי אמר ליה דדיירנא כדדיירי אבהתי.
<h2>דף ז:</h2>
א"ל מר קשישא לרב אשי נהרדעי לטעמייהו. פירוש דרב נחמן ושמואל ורב חמא נהרדעי. דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן דין דרך. דאמרינן מי שאבדה דרך שדהו, בכתובות [ק"ט ע"ב], זה על זה. ולא דין חלונות. אלא מאפילין. ולא דין סולמות ולא דין אמת המים. השנויות בפרק לא יחפור [י"ז ע"א]. והזהרו בהן שהלכות קבועות הן. כהלכה למשה מסיני, פירוש אין להשיב. ורב אמר יש להן. י"מ אין דרך ממש, עד שיקנו זה מזה, ולא דרך לאמת המים. ההוא שטרא דיתמי דנפק תברא עילויה אמר רב חמא לא מיקרע קרעינן לשטרא וכול' שלח רבינא הילכתא בכולהו כרב חמא. פירוש באספלידא, ובי תיבני וציבי, ועילאי ותתאי. לבד מתברא. דאחזוקי עידי השובר בשקרי לא מחזקינן. וצריך שתקרע השטר. מר זוטרא בר רב מרי אמר בהא נמי הילכתא כרב חמא. ולא קרעינן. דאם איתה דתברא מעליא הוא איבעי ליה לאפוקי שטרא בחיי אבוהון. והילכתא כרבינא. ויש מי שאומר הילכתא כמר זוטרא.
כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר וכול'. פירוש, בני חצר שבאו לבנות בית שער לחצר ודלת, ועיכב אחד מהן, כופין אותו לתת, כי היכי דתסתלק היזיקא דראיית רבים מינייהו. רשב"ג אומר כול'. פירוש בית שער, (דהליז) [תרגום: מבוא הבית]. למימרא דבית שער מעליותא דחצר הוא. והא ההוא חסידא כול'. פירוש שיבוא העני לקרוא ולא ישמע מהרה. ופרקינן ל"ק הא מגואי. כלומר לפנים מהסוגר גנאי. מאבראי. מעליותא, כי לא יתעכב העני. ואי בעית אימא הא והא מגואי, אי אית לפתח החצר פותחת, גנאי. אי לית ליה פותחת, מעליותא. אי בעית אימא הא והא דאית ליה פותחת. אי פותחת מגואי גנאי. ואי מבראי, דמצי עני לפתוח ולבוא, מעליותא. פיסקא רשב"ג אומר לא כל החצירות וכול' תניא לא כל החצירות וכול' ורבנן זמנין דדחקי בני ר"ה ועיילו. והילכתא כרבנן. פיסקא. כופין אותו לבנות לעיר חומה כול'. פירוש אותו, מבני העיר שמעכב. תניא רשב"ג אומר לא כל עיירות ראויות לחומה. פירוש, אותן שאינן ראויות אין כופין. אלא הסמוכה לספר. פירוש (לתגר אל עדו) [תרגום: בשכנות לאויב]. ורבנן זמנין דמקרי ואתי גייסא. והילכתא כרבנן. בעא מיניה ר"א מר"י כשגובין. לחומת העיר. לפי שבח ממון גובין. שיתן העשיר כפי עשרו והעני כפי עניו. או דילמא לפי נפשות גובין. דשוה יהיה הגיבוי, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. א"ל לפי שבח ממון הן גובין. אלעזר בני קבע בה מסמרות. כלומר הזהר בה בזו ההלכה שמא תמוטטנה, כדכתיב [קהלת י"ב] דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וגומר. א"ד הכי בעא מיניה לפי שבח ממון הן גובין או לפי קירוב בתים. דכל הקרוב אל חומת העיר יוסיף. א"ל לפי קירוב בתים. וכן הלכה. ר' יהודה נשיאה רצה לגבות בבנין חומת העיר מתלמידי חכמים. א"ל ר"ל רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב [תהלים קל"ט] אספרם מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך.
<h2>דף ח.</h2>
רב חנן בר רבא רמא כרגא ארבנן. פירוש (ג'זיה) [תרגום: מס גולגולת]. א"ל רב נחמן בר יצחק עבר מר אדאורייתא, דכתיב [דברים ל"ג] אף חובב עמים וגו' אמר משה רבונו של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב אומות העולם. ונותן להם ממשלה. כל קדושיו בידך. קדושיו של ישראל שהן ת"ח יהיו בידך, ואל תמסרם לשעבוד, כיון שהן כותתין רגליהם ממקום למקום לבקש [תורה] ולישא וליתן בדיבוריך. ועבר אדנביאי דכתיב [הושע ח'] גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, ואמר עולא זה הפסוק בלשון ארמי נאמר. כלומר תרגום [של] ישנו יתנו, דכתיב [דברים ז'] ושיננתם [ותרגומו] ותתנינון. וה"ק אם כולם ישנו התורה ויתעסקו בה, אקבצם מגלותם. ואם לאו יחלו, המעט שמתעסקין בתורה, כלומר יפדום ויתירום ממשא מלך ושרים, כדכתיב [במדבר ל'] לא יחל דברו. עבר אדכתובים דכתיב [עזרא ז'] מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך. פירוש (אל תעשיר ואל צ'יאפאת ושבההא) [תרגום: נתינת מעשר ואכסניא ודומיהן]. בלו זה כסף גולגלתא. פירוש (אל ג'זיה) [תרגום: מס גולגולת]. והלך זה ארנונא. פירוש (כראג' אל ארץ') [תרגום: מסי הקרקעות]. ההוא דמי כלילא דשדו אטבריה. פירוש שהשליך המלך עליהם מס שיקנו לו נזר. באו לרבנן אמרו להון תשימו עמנו מכסת אמור רבנן לא. אמרי אינהו ערקינן. אמור רבנן ערוקו וכול'. פסי העיר. יש מפרשים מלשון [ערובין י"ז ע"ב] עושין פסין, והוא לענין חיזוק חומת העיר.
<h2>דף יא.</h2>
מתניתין דלא כרשב"ג. והלכה כסתם מתניתין. א"ר אסי א"ר יוחנן ד"א שאמרו חוץ משל פתחים. פירוש אם יש בחצר כדי שיתנו לפתח כל בית ואפילו קטן ד"א, כדי תפיסת חמורו במשאו, כי לא נתחייב בו שיכניסנו בביתו לטנפו בטיט ובגללים של בהמה, וד"א על ד"א אחרים, כדי שיעמוד הוא לשם לפרק [משאו] חולקין, ואם לאו אין חולקין דאיכא הזיקא. והא דתניא נמי אין חולקין את החצר עד שיהא בה ח' אמות לזה וח' אמות לזה, אוקמוה בני מערבא בבר קפרא. ירושלמי [פ"א ה"ה]. א"ר יוחנן ד"א שאמרו, לא שהן לו לקנין, אלא שיהא מעמיד לבהמתו לשעה ופורק חבילתו. אמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה. פירוש כגון חצר שיש בה שלשה בתים, ונתן האב לבנו האחד שני בתים ולאחד בית אחד, ולא פירש באוירה כלום. קסבר רב הונא דבעל השנים נוטל שני שלישי האויר ובעל האחד נוטל השליש. ורב חסדא אמר נותנין לכל פתח ד"א והשאר חולקין בשוה. והילכתא כרב חסדא, דתניא כותיה. פתחים שבחצר יש להן ד"א לכל אחד ואחד, היה לזה פתח אחד ולזה שנים זה שיש לו שנים נוטל שמונה אמות וזה שיש לו אחד נוטל ארבע אמות היה רוחב פתח אחד שמונה אמות נוטל שמונה אמות, כנגד רחבו באורך החצר על רוחב ארבע אמות. וראיה דהני ד"א כולהו ארבע על ארבע הן, דתניא בית שאין בו ד"א על ד"א פטור מן המזוזה עד והאחין והשותפין וכול', ואמרינן עלה בתחילת סוכה [ג' ע"א] טעמא דלית ביה ד"א הא אית ביה פלגינן והתנן אין חולקין וכול', שמעינן מינה דמתניתין ארבע על ארבע. אבל הני דבר קפרא שמונה על ארבע הן. וכן הדין אדא... [תרגום: אם היו הבתים בשורה אם אורך כל השורה ט"ז אמות להם חלק נמשך, הרוחב ד' אמות עד שלפני כל בית אורך שמונה ברוחב ארבע. ואם היה רוחב הבית שמונה אמות אין לו יותר משיעור רוחבו בשטח ארבע אמות כיון שהגדול והקטן דינם שוה]. אמר אמימר האי פירא דסופלי. פירוש אם היה לאחד מן השותפין בחצר חפירה שמשליכין בה הגרעינין של תמרים שיוצאין מן השכר, צריך שיתנו לה בחלוקה ארבע אמות לכל רוח. וה"מ דלא ייחד לה פתח. פירוש כגון מורד וכיוצא בו. אבל אם ייחד לו פתח ותשמישתה קבוע מצד אחד, אין לו אלא ד"א מאותו צד.
<h2>דף יא:</h2>
אמר רב הונא אכסדרה. פירוש, שלש דפנות, ורביעית פתוחה. ומפרש בפרק לא יחפור [כ"ה ע"ב]. אין לה אלא ד"א טעמא מאי, תקון רבנן ד"א כדי לפרק משאו על הפתח שלא יטנף הבית, [הכא] אפשר דמעייל לה באכסדרה ומפרק, כי אי אפשר [להזהר] בנקיותה הואיל והגשמים שולטין עליה והרגל שולטת בה. ואותיבניה מהא דתניא, אחד פתחי בתים ואחד פתחי אכסדראות יש להן ד"א. ודחה, כי תניא ההיא באכסדרה דבי רב. פירוש שהיה לה דופן רביעית כצורת בית. מיהו אין לה מזוזות כבית. ואתמהינן אכסדרה דבי רב פשיטא, חדר חשוב הוא תרגום אידרון, כדכתיב [שמות ז'] ובחדר משכבך. אלא כי תניא ההיא באכסדרה רומיתא. שאין לה דופן רביעית אלא כשיעור אמתיים גבוה מהקרקע שלא תשלוט הרגל עליה. ואותבינן נמי מדקתני בית שער אכסדרה ומרפסת יש להן ד"א. ודחינן ההיא נמי באכסדרה רומיתא. פירוש מרפסת, (דרג' יטלע מנה אלי שארע פיה ארבע ביות כמס ומראת בית ואחד) [תרגום: מדרגה שעולים דרכה לגזוזטרא שיש בה ארבעה בתים או חמשה ופעמים בית אחד]. בית שער. (פצ'א מבני פיה בית או ג'מלה ביות [תרגום: מרחב שבנוי לו בית אחד או כמה בתים]. ת"ר בית שער אכסדרה ומרפסת יש להן ד"א היו ד' וה' בתים פתוחים למרפסת אין להם אלא ד"א בלבד. בעא מיניה רבא מרב נחמן בית שחציו מקורה. פירוש לאורכו. וחציו אינו מקורה. אלא מגולה לאויר. מהו. א"ל אין לו אלא ד"א. לא מיבעיא היכא דקירויו מלגיו. פירוש שנתגלה החצי הסמוך לפתח, דעייל לגואי ומפרק. דהא אותו מקום אינו חושש לטינוף. אלא אפילו הגילוי לפנים אין לו, דיכול להעביר הבהמה לאותו מקום מגולה ויפרק. וכן הלכה. בעו מיניה מר' יוחנן לול של תרנגולין יש לו ארבע אמות. כדי שיעמוד שם ויתקן להם מאכל, או לא. ופשיט דלא, [שהרי] מטפס האדם ועולה ללול מטפס ויורד. וי"מ התרנגול מטפס ועולה מטפס ויורד. בעא מיניה רב הונא מרב אמי אחד מבני המבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחד מעכבין עליו או לא. ותו בעיא אחריתי, אכסניא. פירוש (ר'גאל ג'יש אל מנזלין עלי אל נאס) [תרגום: אנשי הצבא שהוטל לפרנסם על בני אדם]. לפי פתחים מתחלקת או לפי בני אדם. (וקד קיל תצ'ייף אל סלטאן או אל קאיד) [תרגום: ויש שאמרו לארח את המלך או שר הצבא]. י"מ אכסניה נטחנת הזבל שהניחו היאך חולקין. ופשיט ליה בני מבוי מעכבין. ואכסניה לפי בני אדם מתחלקת. וכן הלכה, דתניא נמי הכי בתוספת ב"מ דנזיקין [פי"א ה"ח] זבל שבחצר מתחלק לפי פתחים ואכסניה לפי ב"א.
אמר רב הונא אחד מבני המבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהן את הדרך. פירוש כגון שיש במבוי ארבע וחמש חצירות, ורצה הפנימי שבהן לבנות כותל בינו ובין חבירו הסמוך לו כדי שיכניס חלקו מהמבוי תחת משמר, יכולין שכיניו לעכב עליו, כי מרבה בדריכת בני אדם אצל חצירותיהם ועושין טיט וזבל הרבה, כי פעמים שידחקו הרבים לשם. אם הוא רחב יתפזר הרגל, אם הוא קטן יתקבץ. ואותבינן מהא דתניא בתוספת ב"מ דנזיקין [פי"א ה"י], חמש חצירות הפתוחות למבוי, כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה. פירוש ולא עם השניה. והשאר משתמשות עם השניה. פירוש שדורכים סמוך לה. והשניה משתמשת לעצמה. נמצאת הפנימית משתמשת עם כל אחת ואחת ומשתמשת לעצמה. פירוש שאין לאחת מהן עליה תשמיש. דאלמא עביד בכנגדן מהמבוי מאי דבעי. ופריק תנאי היא דתניא סיפא, אחד מבני המבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר מעכבין עליו היה סתום ונמלך לפתחו אין בני מבוי מעכבין עליו דברי ר' ר' שמעון בן אלעזר אומר חמש חצירות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי. חצירות מאן דכר שמייהו, אלא חסורי מחסרא וה"ק אחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו וכול' וה' חצירות הפתוחות למבוי וכול' עד דברי ר' וכול'. הנה ר' שמעון בן אלעזר קאי כותיה. ולית הילכתא בהא כרב הונא, דהילכתא כר' מחבירו. וראינו מי שפירש מרבה עליהן את הדרך ענין אחר, שמצריכן לסבב. ופירוש דחוי הוא, דבהדיא תניא בריש תוספת ב"ב [פ"א ה"ד], יש לו חנות בר"ה ומבקש לפותחה לחצר השותפין יכולין לעכב על ידו מפני שמרבה עליהן את הדרך וכול'. אמר מר היה סתום ונמלך לפתחו וכול' אמר רבא לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו. פירוש שכמו שהיו המזוזות סתמן והניחן משוות. אבל אם פרץ את פצימיו. ששיבר מהמזוזות כדי שיתחבר בנין הסתום עם המזוזות, גלה דעתו שאין בלבו שוב לחזור לפתחו, ומחל רשותו בו. ואם בא לפתחו בני מבוי מעכבין עליו.
<h2>דף יב.</h2>
והילכתא כרבא, דתניא כותיה לענין אהלות, פתח סתום יש לו ד"א פרץ את פצימיו אין לו ד"א. קבר אע"פ שסתמו אינו מטמא כל סביביו, פרץ פצימיו וסתמו מטמא כל סביביו. פירוש, קיימא לן כי מת שמת בבית טמא כל מה שבבית וכל הכלים הנתונים בד"א סמוך לפתח שהוציאוהו ממנו. ועכשיו היכא דמית וכל פתחי הבית סגורין כל ד"א סמוך לפתח לכל אחד מהן טמא. דאמרינן שמא מזה הפתח חשב להוציאו, וכיון שיצא לו מאחד מהן ניצלו כולן. דתנן באהלות פרק ז' [מ"ג], המת בבית ויש בו פתחים הרבה כולן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורים, חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה טפחים הציל על כל הפתחים וכול'. ועכשיו אם יש בבית פתח סתום שלא פרץ פצימיו כל זמן שלא פתח אחר, אותו הפתח נמי טמא, דחיישינן שמא חשב להוציאו משם. אבל אם פרץ פצימיו נחשב כשאר כותלי הבית וטהר מה שלפניו. הכי נמי קיימא לן דהנוגע בקבר שיש לו חלון טפח על טפח לא נטמא, דטומאה עולה לו מאותו חלון. ואפילו סתמו סביביו אינו מטמא, דאפילו הכי טומאה בוקעת ועולה. אבל אם פרץ פצימי החלון מטמאין סביביו, דטומאה בוקעת מכולו. דאלמא כל זמן שלא פרץ פצימיו חשוב כפתח, ומשפרצן חשוב כמי שלא נפתח לעולם. והא שמעתא נמי [איתא] בפרק משילין פירות בי"ט [ביצה ל"ז ע"ב] ובפרק חבית שנשברה בשבת [קמ"ו ע"ב]. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבואות המפולשות לעיר אחרת וביקשו בני מבוי לסתמן בני העיר מעכבין עליהן, לא מיבעיא דלית להו דירכא אחרינא. דודאי מעכבי. אלא אפילו אית להו דירכא [אחרינא] נמי מעכבי כדרב יהודה דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. פירוש, וכי תימא משום דהחזיקו על כן אסור כדרב גידל דאמר רבים שביררו דרך לעצמן מה שביררו ביררו. והא דרב גידל מתניתא אשכחינן כותיה בתוספ' ב"ב דנזיקין [פ"ב ה"ו], ר' יהודה אומר רבים שביררו דרך לעצמן מה שביררו ביררו. והא דרב יהודה איתה נמי בפרק המניח את הכד [ב"ק כ"ח ע"א]. אמר רב ענן אמר שמואל מבואות המפולשות לר"ה וביקשו בני מבוי להעמיד להן דלתות בני ר"ה מעכבין עליהן סבור מינה ה"מ. דמצו לעכב, בד"א סמוך לר"ה. דא"ר זירא אמר רב נחמן ד"א הסמוכין לר"ה הרי הן כר"ה. ולא היא, אלא אפילו בכל המבוי מצו מעכבי, דהתם כי קאמר רב נחמן לענין טומאה דליהוי ספיקה טהור, אבל להאי ענינא דדלתות זמנין דדחקי בני ר"ה מתמן ועיילי להתם ואי איכא שום עיכובא באורחא קא מיעכבי. גולפי ושדריא פירוש גולפי ושדריא, הקנקנים עם השמרים. רבי יהודה אומר תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה, כדי שיהא איכר אומן חורש ושונה. אוקימנה דלא פליגי ת"ק ור' יהודה, דבאתריה דת"ק היתה הארץ מסוקלת ישרה, דמספיקה בחרישה בלא שנוי, והיה האיכר חורש ביום רצועה שארכה ע"ה אמה ברוחב נ', ובאתריה דר' יהודה היתה הארץ מאובנת [והיתה] צריכה לחרוש ולשנות, הילכך אורך חמשים ברוחב ל"ז וחצי סגי לאיכר ביומו. סוגיא דשמעתא, דהיכא דליכא הזיקא לחד מינייהו בפלוגתא, פלגינן.
<h2>דף יב:</h2>
ופשטינן בכור ופשוט יהיב ליה אחד מיצרא. פירוש ראובן בכור ושמעון פשוט שהניח להם אביהן שדה, כשנעשה ממנה שלש רצועות, שיטול ראובן שתים ושמעון אחת, לא יוכל שמעון לומר אקח אני התיכונה וראובן יקח את החיצונות. אלא שתי רצועות יקחם ראובן סמוכות. ובעינן יבם מאי. פירוש ראובן ושמעון ולוי פשוטין שירשו שדה מאביהן ולא חלקוה. נשא ראובן אשה ומת בלא בנים. ייבם שמעון את אשתו, דקנה לו נכסי ראובן אחיו כדכתיב [דברים כ"ה] יקום על שם אחיו המת כדמפרשינן בסוף פ"ב דיבמות [כ"ד ע"א]. ועכשיו מהו שיאמר שמעון ללוי תנה לי שני חלקיי סמוכין. אמר אביי היא היא. כלומר יש לו כך. אמר רבא אין לו אמר קרא והיה הבכור וגו'. פירוש האי בכור הוא היבם, כדתנן [יבמות שם] מצוה בגדול ליבם. הויתו כבכור ואין חלוקתו כבכור. אלא עושין ג' רצועות ומפילין עליהן גורלות, ומה שהגיעו נוטל ואפילו חיצונות. וכן הלכה. ראינו מי שפירש זו השמועה בשמת האח בחיי אביו. ואיכא פירכא דאין היבם נוטל בראוי כבמוחזק. ההוא גברא שלא היו לחמיו בנים זכרים, הלך וקנה קרקע בצד [שדה] של חמיו. מת חמיו ובאו הבנות לחלוק. אמר ההוא [גברא] תנו לי חלק אשתי במצרי. אמר רבה כגון זו כופין על מדת סדום. כלומר כופין אותן שיתנו לו במצריו. מתקיף ליה רב יוסף. אמאי יכולות האחיות לומר אנו נעלה עילוי זה החלק הסמוך לו, ולא ילקח אלא בדמי שדה משדה דבי בר מריון. פירוש שהיה עשיר, והיו שדותיו משובחות. והילכתא כרב יוסף. והיכא דהיו שתי השדות, חדא אהא נגרא וחדא אהא נגרא, פירוש ראובן ושמעון אחין או שותפין שהיו להן שתי שדות, וביניהם שני נחלים, כל שדה שותה מנחלה, והיה לראובן שדה במיצר אחת מהן, ואומר לשמעון כשחולקין, תן לי זו שבמצראי עם ניגרה וקח אתה אותה האחרת בניגרה. אמר רבה דין הוא לחלוק. ורב יוסף אמר אינו דין. שפעמים שייבש זה הנחל של שמעון, ולא יהיה לו מאין ישאב. אלא חולקין באמצע, זה נוטל שני חצאי שדה ושני חצאי ניגרא, וזה האחר כן. והילכתא כרב יוסף. והיכא שהיו שתי השדות שותות מנחל אחד, דליכא למיחש דלא מידויל, אלא אם יפחות לזה כן יפחות לזה. אמר רב יוסף. הדין עם ראובן, שיקח אותה שבמצרו. מתקיף ליה אביי, אמאי ניחא ליה לשמעון אפושי אריסי. פירוש, שמא תבוא לשמעון אותה שבמצר ראובן, ויבוא באמצע, וישים ראובן אריס בשדהו מכאן ואריס בשדהו מכאן, ותהיה שדה שמעון משתמרת טפי. והילכתא כרב יוסף, אפושי אריסי לאו מילתא היא. והילכתא כרב יוסף בשדה קנין ומחצה. פירוש שדה הא דאמרן. קנין בתחלת פרק יש נוחלין [קי"ד ע"א] איתמר קנין עד מתי חוזר וכו'. מחצה בתחלת פרק מי שמת [קמ"ג ע"א] ההוא דאמר לדביתהו נכסיי ליך ולבריך אמר רב יוסף קנה מחצה וכול'. חדא ארעא חד גיסא נהרא וחד גיסא נגרא פלגי ליה בקרנזול. פירוש ראובן ושמעון פשוטין שירשו מאביהן שדה, שהיה במזרחה נהר מושך, ובצפונה ניגרא מושך, ובאו לחלוק בשוה, כדי שיקח כל אחד מן הנהר חלקו ומן הניגרא חלקו. לא משכחת לה שתחלק אלא בקרנזול לארבעה, וכל חלק לשנים. וכן צורתו. וראינו לר"ח ז"ל שכתב הכי, ארעא, חדא גיסא ניגרא וחדא גיסא נהרא, פלגי לה בקרנא זור. פירוש שדה אשר מזרחה וצפונה מושך עליהם נהר, ומערבה ודרומה מושך עליהם ניגרא, חולקין זה השדה בקרנא זור. נוטל האחד חציה מזרחה ודרומה, והאחד נוטל מערבה וצפונה. נמצאת מתחלקת באלכסון לשני חצאין, וכל אחת מהן טריגינא, כלומר יש לה שלש זויות לכל אחת מהן. ויש לכל אחד מהן נהרא ונגרא. שאם ייבש הניגרא ישקה מן הנהר. והאי דקאמר חדא גיסא, לא בחד גיסא דשדה קאי, אלא כל היכא דמשיך נהרא חדא גיסא קרי ליה, וכיוצא בו ניגרא. אמר ברוך בי"ר שמואל הספרדי, אנן קרנא זול גרסינן. לא אלכסון וטריגון. ספר אחר, חדא ארעא דקיימא אניגרא פלגי לה בקרנזור.
<h2>דף יג:</h2>
אמר אמימר הילכתא אית דינא דגוד או איגוד. והא דרב נחמן לא סבירא ליה. והנהו תרתי אמהתא, דחדא הוה ידעא לאפות ולבשל והשניה תומכת בפלך ואורגת פרוכות, דאמר רבא בהו לית דינא דגוד או איגוד. שאני התם דמר ניחא ליה בתרוייהו ומר ניחא ליה בתרוייהו. כלומר ניחותייהו הוא דעבד רבא ולא דינא. והילכתא כל דבר הראוי ליחלק ממה שנתנו בו חכמים שיעור, או דבר כשיחלק יעמדו על כל חלק שם הראשון, חולקין בעל כרחו של מעכב. והיכא דלית בה דין חלוקה ונתרצו חולקין. והיכא דאמר חד מינייהו טול אתה שיעור ותן לי פחות שומעין לו. ואי לא בעי אפסודיה ואמר גוד או איגוד, דינא הוא, ל"ש מקרקעי ול"ש מטלטלי.
<h2>דף יט.</h2>
הא קיימא לן דמודה רבי יוסי בגיריה והא גיריה הוא. פירוש כל היזק הבא לאלתר כמו החץ היוצא מהקשת שהוא מזיק לאלתר, על המזיק לסלקו. ולא נברכת הכובסין. פירוש יש לכובסין שתי בריכות עשויות, באחת שורין את הבגדים לרכך טינופם, והיא הנקראת מחמצן, מלשון חימוץ, כשם שהעיסה משימין בה השאור ומניחין אותה להתחמץ. והשניה, בה מכבסין הבגד או בידים, או ברגלים כדורכי גת, וניתזין המים והבורית לרחוק. והוא הנקרא נדיין, כלומר שאין הבגד שוקט בו אלא מתנדנד). (וקד קיל פוק אל מגסל מכאן תצ'ע עליה אל תיאב אל מעצורה) [תרגום: ויש שאמרו שמעל מקום הכביסה יש מקום שמניחים עליו את הבגדים הסחוטים]. מרחיקין את הריחים שלשה מן השכב וכול'. פירוש הריחים של יד הקבועה בקרקע. וכן מפורש בתוספתא השכב הטוחנת התחתונה ורכב העליונה. ודרך התחתונה להיות יותר רחבה מהעליונה. י"מ (חג'ר אל מטחנה אלדי יקע פיה אל דקיק) [תרגום: אבן הריחים שעליה יהיה הקמח]. מ"ט אי נימא משום טיריא. פירוש שכל מה שטוחן, הקרקע מתנדנדת. אלא הא דתניא ושל חמור שלשה מן האצטרוביל. פירוש (אל דולאב) [תרגום: הגלגל המניע את הריחים]. שהן ארבעה מן הקלת. פירוש (אל קאעדה אלדי יקף עליהא אל דולאב) [תרגום: הבסיס שעליו מעמידים את הגלגל]. התם מאי טיריא איכא. פירוש דודאי הטוחנות בגובה עומדות. וכיון דאין קבועות בקרקע ליכא טיריא, אלא משום קלא.
<h2>דף כ:</h2>
מתניתין לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית וכול'. פירוש בתוך הבית שעל גביו עלייה. אלא אם יש ע"ג תנור גובה. פירוש חלל ד"א. אבל בציר מהכי לא, דמעכב בעל העלייה על ידו, דאיכא למיחש שמא יתלה האור בעלייה. ואם בא להעמיד כירה בעלייה סגי ליה בטפח עובי המעזיבה. ואפילו הכי משלם מה שהזיק. הא דתניא בתנור ארבעה טפחים ובכירה שלשה טפחים בעובי המעזיבה. אוקמה אביי בדנחתומין, דכיון דמסגו עיבדתייהו מטפו אישתא. ושמעינן מינה דכירה דנחתומין כתנור דידן. נפקא מינה לרחוקה מהכותל, פירוש כמה דמרחקינן האי מרחיקינן אידך. לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעים. פירוש וה"ה לכל בעלי אומניות. תחת אוצר תבואת חבירו. משום דחומה מרקב פירי. וה"ה לרפת בקר. באמת ביין התירו. לפתוח תחתיו חנות של נחתומין ושל צבעים, דלא חייש מהבלא. אבל רפת בקר לא, מפני שמסריח היין. וה"מ בא"י אבל בבבל אפילו להב הנר אם ישימנו תחת אוצר היין יפסידנו. ואפילו בא"י לא ישים תחת אוצר היין. אספסתא, פירוש (כיל ללקצלה) [תרגום: ביתן לאספסת]. דכרפת בקר דמיא.
חנות שבחצר. פירוש שני שותפין שהיו דרין בחצר, ובא אחד מהן לעשות בביתו חנות, יכול חבירו לעכב עליו ולומר לו איני יכול לישון מקול הנכנסין והיוצאין. אבל אם בא לעשות בביתו כלים, כגון שהוא חרש, על מנת למכרן בשוק, אינו יכול לעכב. ואם בא לפתוח בביתו סופר ללמד תינוקות אינו יכול לומר לו איני יכול לישון מקול התינוקות. אקשינן מאי שנא רישא. דמצי לעיכובי עליה בפתיחת חנות במימריה איני יכול לישן מקול הברת הנכנסין והיוצאין. ומאי שנא סיפא. דלא מצי לעיכובי בהברת התינוקות. ואתא אביי לאוקומה סיפה דמתניתין בחצר אחרת, כגון שזה דר בחצירו וזה דר בחצירו (הסמוכות) [הסמוכה]. ובא האחר לפתוח סופר בחצירו, אין סמוכו יכול לעכב עליו. ודחה רבא האי סברא, דאי הכי ליתני אחנות דרישא בחצר אחרת מותר.
<h2>דף כא.</h2>
ואוקמה רבא בתר תקנת יהושע בן גמלא, דתקן הושבת מלמדי תינוקות בכל מקום. ומשום הכי לא מצי לעיכובי. וכולה מתניתין בחצר אחת מיירי. פירוש פלך, (אל קואעד ואמהאת אל מדן) [תרגום: בסיסיהן ועיקרן של הערים] תיקן הוא בכל עיר, כדי להכניסן בני שש ושבע, שתהא אימת רבן עליהן, דלא מצי למיזל אפלכים. א"ל רב לרב שמואל בר שילת. שהיה מלמד תינוקות. פחות משש. שנים לא תקבלנו. כי יעכב אותך. מכאן ואילך קבל ואספי עליה כי תורא. כלומר תטריח עליו כרצונך. וכי מחית ינוקא מחי ליה בערקתא דמסנא. פירוש שרוך נעל. והיא הרצועה שקושרין בה המנעל. אם קורא קורא ואם לאו יהא צוותא לחבריה. פירוש (צחבה) [תרגום: חברה]. ספר אחר, צייתא, פירוש מאזין. אמר רבא מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא. למלמד ספר. אלא מותבינן במאתיה מלמד. אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן. ויוכלו השכנים לומר הוליכנו לאותה כנסת האחרת. ואי מפסיק נהרא לא ממטינן ליה בהאי כנישתא משום סכנתא. ואי איכא תיתורא. אגב נהרא. ספר אחר, ואי איכא גישרא, פירוש גשר חזק מאבנים, ממטינן. אבל גמלא. פירוש אם יש על הנהר גשר מעץ. לא ממטינן, זמנין דמיקרי ונפל גמלא. וטפי מכ"ה ינוקי לא יהבינן למיקרי [דרדקי]. דלא מצי ליקו בלימודיהן. והיכא דאיכא ארבעים. דלא מצו הנך חמשה עשר למיקרי אחרינא, יהבינן לכולהו לחד ומוגרינן ליה ריש דוכנא לסיועיה, ומסייעינן ליה באגריה דההוא ריש דוכנא מדבני מתא. והיכא דאיכא תרי מקרי דרדקי דחד גריס טפי מחבריה לא מסלקינן ההוא דבציר. דאמר מר קנאת סופרים תרבה חכמה. והיכא דאיכא נמי תרי, דחד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס, מותבינן האי דדייק ולא גריס. מ"ט שבשתא דעל על. כלומר השיבוש שיבוא בלב הנער לעולם לא יצא. כמו יואב שלימדו רבו תמחה את זֶכֶר עמלק, ונתרשל ממנו, ופשע המלמד ונתפס לפיו של יואב ז0כ0ר, ולא הרג הנקיבות.
<h2>דף כא:</h2>
אמר רבא מקרי דרדקי וכול'. י"מ מקרי דפשע בגירסא דינוקא. וכן שתלא. דלא ידע למישתל, ויבשו נטיעותיו. וכן הטבח. שהגרים או הטריף הבשר. וכן אומן. המוהל דלא מייץ מילה כדבעי ליה. וכן ספר מתא. שמפסיד בכתב. הני כולהו מעברינן להו מיד. דפסידא דמפסדי תוב לא הדר. כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרין ועומדין דמו ומסלקינן להו בלא התראה. אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ועמד אחד מבני זה המבוי עצמו להעמיד ריחים אחר, בדין שיעכב עליו הקדמוני ולומר לו קא פסקת לחיותאי. ואתאן לסיועיה מהא מרחיקין מצודת הדג מן הדג. פירוש כשקדם אדם בים או בנהר גדול ופרש מצודותיו, ובא אחר לפרוש, צריך להרחיק ממנו כמלא ריצה, שהיא פרסה. ודחינן, שאני דגים דיהבי סיארא. פירוש כשמשליך הראשון מצודתו, שם בה שום אוכל, בשר וכיוצא בו. ובשעה שהשליכה הרגישו הדגים, והם באים אליו. וכיון שמשליך זה קרוב לו הו"ל כמאן דנסיב להו מתוך מצודתו של ראשון. א"ל רבינא לרבא לימא רב הונא דאמר כרבי יהודה דתנן. בפרק הזהב בסופו [ב"מ ס' ע"א]. ר"י אומר לא יחלק וכול'. הנה אסור לחתוך מחית אחרים. א"ל אפילו תימא רבנן וכול'. אותבינן ארב הונא מהא, עושה אדם חנות כול'. ולא מצי לתרוצה, אלא אוקים מילתא כתנאי, מהא דתניא בתוספתא [ב"מ פי"א ה"ט], כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהם חייט וכול'. פירוש משום טעם דמתניתין ויאמרו לא נוכל לישן. וי"א שלא להושיב אחר על אותן ששם. ולשכנו אינו כופהו. פירוש אם היתה אומנות אחד מבני המבוי בכך, אין יכולין לכופו. דמצי למימר בשלי אני עושה. ורשב"ג אמר אף לשכנו כופין. ואנא דאמרי כרשב"ג. ולית הילכתא כרב הונא, דהילכתא כרבנן. אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי דבר מתא המתעסק באומנות ובא אחר בר מתא אחריתי לעסוק באותה אומנות, יכול לעכב עליו. ואם חזר ליתן שם המס של מלך אינו יכול לעכב. ובר מבוי שעושה אומנות, וקם בדעת אחר מאותו מבוי לעשותה, אינו יכול לעכב. וכן הילכתא, דלגבי רב הונא בתרא הוא. ובעייתיה דבר מבוי שמתעסק באומנות ובא בר מבוי אחר להציק עליו במבואו, מי מצי מעכב או לא. וסלקא בתיקו, ולקולא עבדינן, ולא מעכבינן ליה.
<h2>דף כב.</h2>
אמר רב נחמן בר יצחק ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכל. דשייט ממתא למתא דלא מעכב ליה. דאמר מר עזרא תיקן וכול' וה"מ להדורי אבל לאיקבועי לא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאיקבועי נמי כי [הא] דרבא שרא וכול'. פירוש דיקולי, (קפאף) [תרגום: סלים]. פירוש מעלמא אתו, ולכשבאו מעלמא זבינו, כלומר שלא מכרו לאחד מבני העיר. פירוש עמוראי, מוכרי צמר.
<h2>דף כב:</h2>
מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר וכול'. אקשינן אותו כותל אחר היכי סמכו. אמר רב יהודה ה"ק הבא לסמוך כותלו לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק וכול' מתקיף ליה רב הונא והא מי שהיה כותלו קתני. דמשמע היה לו כותל מעיקרא. ועוד מאי אחר. דאלמא ראשון היה שם, והנבנה עכשיו אחר הוא. אלא אמר רבא הכי קתני מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ד"א ונפל לא יסמוך לו כותל אחר וכול'. כלומר לא יקרב לחבירו, אלא יבנה הכותל במקום הנופל. מ"ט. בעי ארחוקי. דדישה דהכא מעלי להתם. פירוש כי כשיקרב אליו לא ישאר בין הכתלים ריוח הליכת רגלי אדם, ויחליד עפר ויעשה תיחוח ויתעפש יסוד הכותל. אבל אי איכא ריוח מדייש בני אדם ברגליהם, יחזק הקרקע ויועיל לכותל. אמר רב לא שנו אלא כותל גנה. דכיון שלא היתה נהוגה לדוש, ודאי חיישינן לכה"ג. אבל כותל חצר. שהקרקע סביבו מדוש מעיקרא, לא חיישינן, וסומך בתוך ד"א. ור' הושעיה אמר אחד זה ואחד זה אינו מחולחל. וצריך דייש. אקשינן למאן דאוקים טעמא דמתניתין משום דישא מסופה, דתנן החלונות מכנגדן ומלמטן ומלמעלן ד"א. פירוש אם יש לראובן חלונות בביתו, ובא שמעון לסמוך להן כותל, צריך שמעון שירחיקנו ד"א, ואחר כך יבנה. אם החלונות למעלן ממיך שמעון כותלו ד"א. ואם הן למטה מגביה שמעון כותלו ד"א. ותני עלה בתוספתא [פ"א ה"ה], מלמטן שלא יעמוד ויראה ומלמעלן שלא יציץ ויראה ומכנגדן שלא יאפיל. טעמא שלא יאפיל, אבל משום דישא לא. ופרקינן הב"ע מן הצד. כגון שבנה שמעון עובי כותלו כנגד רוחב כותל שמעון. דבההיא פורתא דתפיש לא חיישינן משום דושא. אבל אם היה כותל כנגד כותל אורך לאורך לא הוה צריך למיתני שלא יאפיל, דתיפוק לי משום דישא. וכמה. פירוש זו הברייתא שלא קצבה מדה, כמה ירחיק ויגביה או ימיך. אמר יובא חמוה דאשיאן בר נדבך משמיה דרב כמלא רוחב חלון. אית ספרי דכתיב בהו, כמלא רוחב חלון, סתם. ואית דכתיב בהו, וכמה רוחב חלון טפח. ואית דכתיב בהו, ד' טפחים. פירוש, ירחיק כמלא רוחב חלון ויגביה אותו השיעור או ממיך. אקשינן, והא מציץ. פירוש, בשלמא אופל סגי ליה במה יכנס אורה מההוא שיעורא, והמך נמי כי קאי לא מצי חזי. אלא בהגבהה מציץ. אמר רב זביד בממדיר כותלו. פירוש יעשנו מדרון, כלומר משופע, מוצק למעלה ורחב למטה, דלא מצי למיקם עליה. אקשינן והא אנן תנן. במתניתין. ד"א. ופרקינן לא קשיא כאן מרוח אחת כאן משתי רוחות. פירוש ברייתא מרוח אחת, כלומר בדסמך כותל אחד. מתניתין בשסמך ש[תי כותלים] משתי רוחות החלון, דכיון דיכול לשום רגלו אחת בזה ואחת בזה ומציץ. ועוד כי [הוא מציץ] במרחבי האור והאויר צריך שיעורא ד"א. תו אקשינן, תנן מרחיקין את הכותל מן המזחילה ד"א. פירוש ראובן שהיתה לו מזחילה יורדת מגגו לחצר שמעון חבירו חזקה קדמונית, ובא שמעון השתא לקנות כותל, צריך להרחיק מן המזחילה ד"א, כדי מה שיוכל לזקוף סולם ולתקן מזחילתו. משום סולם אין משום דישא לא. ופריק הב"ע במזחילה משופעת. שיש תחתיה חלל סמוך לכותל, שהולכין בני אדם בו. דאי משום דושא הא קא אזלי תותה.
<h2>דף כג.</h2>
שאילו מקמי מר מתתיה גאון ז"ל, ראובן שביקש לבנות פורני, ועמדו שכניו לעכבו מהו. והשיב כי יכולין לעכבו. שפורני הזיקו מרובה ומצוי מחמת עשן, ועל המזיק להרחיק עצמו הזיקו. ואפילו לרבי יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו, בקוטרא וריחא דבית הכסא מודה. ושאילו נמי מקמיה, ראובן שיש לו באר בצד המצר, ובא שמעון לסמוך לו בית הכסא ולהרחיק תלתא פושכי דאמור רבנן, ואפילו בית הכסא מפסיד הבאר, מהו. והשיב, כי תנן לא יחפור אדם בור וכול', תנא בא"י קאי שבורותיה חצובים בהרים, ומים מכונסין בו. התם הוא דסגי בשלשה טפחים, שמחזיקין מימיהן. אבל בארות [דבבל] דרפיא ארעא איהו צריך להרחיק בית הכסא אפילו עשרים אמה כדי שלא יזיק. ולא יוכל לומר החזקתי, דאין חזקה לנזקין. וכן אמר מר עמרם גאון ז"ל דצריך להרחיק חמשים אמה כבורסקי.
מרחיקין את השובך וכול'. פירוש, הבא לעשות שובך חוץ לעיר צריך שירחיק מיישוב העיר כגון גנותיה ופרדסיה חמשים אמה, כדי שלא יאכלו יוניו זרעוני הגנות. וכן נמי בשדות לא יעשה אדם שובך אלא אם יש לו קרקע חמשים אמה לכל רוח. רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין לכל רוח מלא שגר יונה. פירוש (טלק אל חמאם) [תרגום: התרחקות היונים]. מלשון שיגור. וי"א כמו שילוח היונה. ואם לקח השובך, אפילו אין לו אלא בית רובע הקב הרי הוא בחזקתו, ולא יוכלו שכיניו לעכב ולומר יוניך מפסידות תבואתנו. אקשינן חמשים אמה ותו לא ורמינהי דתנן. במרובה [ב"ק ע"ט ע"ב]. אין פורסין נישבין ליונים וכול'. ופרקינן מישט שייטי טובא וכול'. פירוש התם טעמא משום גזל יונים גופן, שצד יונים אחרים, ועל כן צריך שירחיק כדי שייטתן. הכא טעמא משום גזל אכילתן. כי איכא חמשים אמה בהם ממלא כריסה, ותשבע ולא תזיק בשייטתה. אקשינן ומישט שלשים ריס ותו לא והתניא וביישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס. פירוש אם יש לו קריה או חומה רחוקה מן העיר מאה מיל לא יפרוס באותה קריה נישבין, כי יוני העיר באין לשם מפני אותן ביישוב שיש לו. דאלמא מאה מיל שייטא. ופרקינן רב יוסף אמר ביישוב כרמים. פירוש ה"ק אם יש בינו ובין העיר יישוב סמוך לכרמים לא יפרוס מפני ששטות מכרם לכרם ויש שמתקוננות שם. ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו אמר רב פפא זאת אומרת טוענין ליורש וללוקח. פירוש מדקתני כי שינוי רשות הויא חזקה, ש"מ דכל היכא דאישתני רשותא לא צריך ההוא בתרא למיטען היכא דתבעי ליה, ואמרינן לתובע זיל אייתי ראיה דההוא קמא לאו דידיה זבין. ואתמהינן יורש תנינא. בחזקת הבתים [מ"א ע"א]. הבא מחמת ירושה א"צ טענה. ואמאי הדר תני לה הכא. ומהדרינן לוקח איצטריכא ליה. אקשינן לוקח נמי תנן התם לקח חצר ובה זיזין וכול'. ופרקינן צריכא דאי אשמועינן. לוקח הויא חזקה, אבל ההיא דזיזין הוה אמינא כל הנך זיזין כונס לתוך שלו הוה ההוא מוכר, כדתנן [ס' ע"א] אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לר"ה אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא. אי נמי אחילו רבים גביה. אבל הכא דיחיד אימא לא אחיל. ואי אשמועינן הכא, כיון דיחיד הוא אימא פיוסי פייסיה קמא בממונו א"נ אחולי אחיל גביה, אבל התם דרבים למאן פייס רישא, ומאן שביק, אימא לא הויא חזקה, צריכה. אקשינן אמאי השובך בחזקתו, והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין רב מרי אמר בקוטרא. כלומר עשן תדיר אין לו חזקה. ורב זביד אמר בית הכסא. אבל בשאר מידי לא אמר רב נחמן.
<h2>דף כד:</h2>
מאי טעמא משום נויי העיר. פירוש (לתכון פרג'ה מן חולהא) [תרגום: שיהיה מקום פנוי סביבותיה]. אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים. אקשינן מאי שנא גבי בור דקתני אם הבור קודם קוצץ ונותן דמים ומאי שנא הכא דקתני אינו נותן דמים. אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא. כלומר זה דוחה לזה וזה לזה. אמרינן ודילמא שאני היזיקא דרבים מהזיקא דיחיד אלא אי איתמר הכי איתמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים אמאי לימא להו הבו לי דמי ברישא והדר איקוץ אמר רב כהנא קידרא וכול'. כלומר כל אחד אומר לחבירו את קודם. אבל משיקוץ לא יוכלו לדחותו, אלא כופם לשלם. ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים. אקשינן מאי שנא מבור דאמרת ספק זה קדם לא יקוץ. ופרקינן התם כיון דודאי לא למיקץ קאי. אם נודע כי אילן קדם לא יקוצנו. ספקו נמי לא אמרינן ליה קוץ. הכא בעיר, כיון דודאי למיקץ קאי, דאע"ג דאילן קדם קוצץ ונותן דמים. ספיקו נמי אמרינן ליה זיל קוץ, ודמי אייתי ראיה דאילנך קדים ושקול.
מתניתין מרחיקין גורן קבועה מן העיר חמשים אמה וכול'. פירוש שלא יבוא התבן והקש ויזיק בני אדם ויזבל העיר. לא יעשה אדם גורן קבועה בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו כדי שלא יזיק. אקשינן מאי שנא רישא דיהיב שיעורא חמשים אמה וסיפא דסתים כדי שלא יזיק. אמר אביי סיפא אתאן לגורן שאינו קבוע. היכי דמי, כל שאינו זורה ברחת רב אשי אמר מה טעם קאמר מה טעם מרחיקין גורן קבוע חמשים אמה כדי שלא יזיק. ואותבינן מהא מרחיקין גורן קבוע מן העיר, וכשם שמרחיקין מן העיר כך מרחיקין ממקשאיו וממדלאיו ומנטיעותיו ומנירו חמשים אמה כדי שלא יזיק. בשלמא לרב אשי ניחא אלא לאביי קשיא. אקשינן בשלמא מקשאיו ומדלעיו אזיל יתיב בליבייהו ומצוי ליה. פירוש הולך האבק של גורן וקשו ויושב בתוך המקשה ושורפה ומייבש לחלוחיתו. אלא מנירו אמאי. אמר רב אבא בר ממל ואיתימא ר' אבא בר זבדא מפני שעושה אותו גלל. פירוש זבל גס, שאינו מועיל לניר.
<h2>דף כה.</h2>
מרחיקין את הנבילות וכול' עד רע"א לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה. אוקימנה דהכי קתני, לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה פירוש מפני הריח, חוץ ממערבה שאינו עושה כלל. דתניא בתוספתא [פ"א ה"ו] רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערבה שאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירה. אמר ליה רבא לרב נחמן מאי תדירה אילימא תדירה ברוחות. כלומר כי תמיד מנשב רוח מערבי ויבוא הסרח בכל עת. האמר רב חנן בר רבא אמר רב ארבע רוחות מנשבות בכל יום וכול'. הנה הצפוני הוא התדיר, ולא המערבי. אלא מאי תדירה תדירה בתפלה. כלומר שהשכינה במערב. דא"ר יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום לתפלה שנאמר וצבא השמים לך משתחוים. כלומר הנה השמש ביניהן חשוב, וכיון שפניו בכל יום למערב אלמא שם שכינה. מתקיף ליה רב יעקב דילמא שכינה במזרח ופני חמה למזרח, דאזלא למערב, אחורנית הוא דאזלא, כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו משתחוה. ור' הושעיה סבר שכינה בכ"מ שנאמר אתה הוא י"י לבדך וגו'. ואף ר' ישמעאל סבר שכינה בכ"מ דתנא דבי ר"י מנין שהשכינה בכ"מ שנאמר והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, אחריו לא נאמר אלא לקראתו. פירוש דהאי נפיק מהאי והאי מהאי, ותרוייהו מקמי שכינה נפקי, דאלמא שכינה בכ"מ. ואף רב ששת סבר שכינה בכ"מ. פירוש דמורו בה מינאי, שלשם מתפללים המינים לצבא השמים. ור' אבהו סבר שהשכינה במערב דא"ר אבהו מאי אוריה אויר-יה. כלומר למה קורין לרוח מערבי אוריה, לומר אויר הבא מעם יה, דאלמא תמן שכינה שריא.
<h2>דף כה:</h2>
מתניתין. מרחיקין את האילן מן הבור וכול'. פירוש החרוב והם משלחין שרשיהן יותר משאר אילנות. תניא. בתוספתא [פ"א ה"ב]. בין שהבור למעלה ואילן למטה וכו'. פירוש בין שהבור עומד בגובה ואילן נמוך. אקשינן, בשלמא בור למטה ואילן למעלה וכול'. ירושלמי בשביעית, ודרך השרשין לעלות למעלה פי' בתימה. אמר רב חנינא לא מפני שהשרשין עולין אלא שהן עושין עפר תוחח והן מלקין ארעית הבור.
<h2>דף כח.</h2>
חזקת הבתים בורות שיחין ומערות וכול'. ומפורש בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק נ' ע"ב] היכי דמי בור שיח ומערה. פירוש הבורות שדרכן לדלות מימיהן תמיד. וכן השיחין והמערות. והמרחצאות. והשובכין. שלוקחין גוזליהן תמיד. ובית הבדין. שעושין שם השמן תדיר. ובית השלחין. פירוש (ארץ אל סקי) [תרגום: שדה משקה] שעושה פירות בכל זמן. והעבדים. שהוקשו לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם וגו' שמשתמשין בהם תדיר. וה"ה לכל הנוהג בו תורת חזקה ועושה פירות תדיר. חזקתו ג"ש מיום ליום. פירוש שלש שנים שלימות מיום ליום, מאיזה יום שידור נחשוב לו שלש שנים. שדה הבעל. לא בעינן ג"ש שלימות אלא כדי אכילת שלשה פירות בלבד שיהיו בשלש שנים. ויש שמפרש שצריך שיהא מצוי אצלן בכל יום ויום. כי אם ימצא יום אחד, ולא יהא מצוי יום אחר, שמא יבואו בעלים הראשונים באותו יום שאינו שם, וכיון שאינו שם ולא ימצאוהו, לא ידעו בחזקתו, ולא נוכל לומר לו למה לא מחית, דאמר לא ידענא דאחזיק.
<h2>דף כט.</h2>
אמר רב הונא שלש שנים שאמרו והוא שאכלן רצופות. פירוש ראשונה שניה ושלישית. ויש אומרים בתים ובורות כול' דדיירי דצריך שיאכלן שלש השנים רצופות, שלא יאכל יום אחד, ואחר לא. מאי קמ"ל תנינא חזקתן שלש שנים מיום ליום. משמע מיום שירד יחשב שלש שנים עד תשלומן. ומהדרינן, מהו דתימא מיום ליום לאפוקי מקוטעות. פירוש סוף ראשונה וכל שניה וראש שלישית. ולעולם אע"ג דשלש שלימות בעינן, אפילו מפוזרות. קמ"ל מדרב הונא רצופות. אמר רב חמא ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי. פירוש שמנהגן לחרוש השדה שנה, ולהבירה שנה, דסגי בשלש מפוזרות. פשיטא לא צריכא דאיכא דמוברי ואיכא דזרע רצוף. וזה המחזיק הבירה בינתים. מהו דתימא אמר ליה אי איתה דדידך היא איבעי לך למיזרעה. קמ"ל דאמר ליה, מחזיק. חדא ארעא בכולהו באגי לא מצינא לנטורה. והואיל והובירו שכיניי אף אני הוברתי. אי נמי ניחא לי. דתתחזק ועבדא לשנה הבאה טפי. ואותבינן אדרב הונא ממתניתין, דתנן חזקת הבתים וכול', והא בתים כשיבואו עדים ויעידו כי עמד ביד המחזיק שלש שנים הוא דמעידין שראוהו דר בה ביום ולא בלילה, ואפילו הכי הויא חזקה. ושמעינן מינה דמפוזרות נמי הויא חזקה. אמר אביי מאן מסהיד אבתי, השכנים, הן יעידו על היום ועל הלילה, וליכא פיזור. רבא אמר כגון שבאו שנים ואמרו זה המחזיק השכיר לנו זה הבית שלש שנים יום ולילה. א"ל אמימר לרב אשי הני נוגעים בעדותן נינהו. שאם לא יעידו בו ידחה המחזיק ויתחייבו לשלם השכירות פעם אחרת לבעל הבית. אמר ליה דייני דשפילי הכי דייני. כלומר כך ידונו הדיינים שפילי הדעת. מי לא עסקינן ששכר כל שלש השנים תפוש עכשיו ביד השוכרין, שעדיין לא נתנו למחזיק כלום, ואומר למי ניתן אלו הזוזים. דליכא נגיעת עדות, בין נפיק לתובע בין נפיק למחזיק לא מפסדי מידי. אמר מר זוטרא ואי טעין ואמר ליתו תרי סהדי דדייר בה תלת שנין יממא וליליא טענתיה טענה. פירוש מר זוטרא אליבא דרבא אמר דאוקי מתניתין במה דאוקי אליבא דרב הונא, דאלמא בעינן רצופות. והשתא כי טעין תובע יביא זה המחזיק עדים כי דר בזה הבית שלש שנים יום ולילה, טענתו טענה, ואם לא קיים המחזיק כן לא הויא חזקה.
<h2>דף כט:</h2>
ומודה רב הונא ברוכלין המחזירין בעיירות. פירוש אי הוי מחזיק [רוכל], לא מחייבינן ליה בהא מילתא לאיתוייה סהדי דרצופות, שאי אפשר לבטלו ממלאכתו. ואע"ג דלא טעין רוכל ואמר לא הייתי הנה כשטוענו תובע בעידי רצופות, אנן טענינן ליה ונאמר לתובע אינו מתחייב בה, שמלאכתו נודעת כך. וי"א ארישא [קאי], אע"ג דלא טעין תובע למחזיק לאיתויי עידי רציפה, כיון דדינא הכי אנן טענינן ואמרינן למחזיק זיל אייתי ראיה דדיירת בה שלש שנים יממא וליליא, ואי לא לא הויא חזקה.
ומודה רב הונא דבעי רצופות בחנויות של מחוזא דליממא עבידי ובליליא שבקי להו ואזלי, דסגי להו בעידי ימים בלא לילות. וראינו בזו השמועה של מר זוטרא כמה פירושי. ולא רצינו להאריך בהן, כי לא נראה לנו באחד מהן ממש.
אמר רבא החזיק בשדה ואכלה שלש שנים חוץ מבית רובע קנה כולה חוץ מאותו מקום בית רובע. ואע"ג דלאו בר זריעה הוא היה לו להעמיד שם בהמה או לשטוח בו פירות. וכן הלכה. והא דרב הונא בריה דרב יהושע דחויה היא. ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא וכול'. פירוש התובע היו לו עדים שזו שדהו. א"ל למחזיק מה רצית בזו ארעא. א"ל אתה מכרתה לי ואכלתיה שני חזקה. כלומר היום שלש שנים קניתיה ממך. א"ל התובע והלא יותר משלש שנים יש לי אני, שהייתי בשכוני גואי. פירוש שם מקום. ולא ידעתי מעולם בחזקתך. אתו לקמיה דרב נחמן אמר ליה למחזיק זיל ברור אכילתך. כלומר הבא עדים שאכלתה שני חזקה ושידע זה היותה בידך, ותתקיים בידך. ואם לאו תחזיר לתובע, דהא הודית כי שלו היתה. א"ל רבא הכי דינא. בתמיה, שתחייבו להביא ראיה. המוציא מחבירו עליו הראיה. כלומר התובע הוא עכשיו מוציא מיד זה, דהא אית ליה סהדי דאכלה שני חזקה, יביא ראיה כי לא היה הנה ולא ידע שהיא בידו.
<h2>דף ל.</h2>
ורמינן דידהו אדידהו דההוא גברא דאמר לחבריה הנכסים דבי סיסין מזבנינא לך. כי היו לו שדות קנויות מדבי סיסין, והיתה לו שדה אחרת שנקראת על שם דבי סיסין. והיא לא היתה מעולם דבי סיסין. טען מוכר כי לא אמרתי לך אלא כל מה שקניתי מדבי סיסין. וזו על שמו נקראת אבל לא היתה שלו. והלוקח טוען כי (לא) קניתי (אלא) כל מה שיש בי סיסין. וזו דבי סיסין הויא. אתו לקמיה דרב נחמן, אוקמה ביד הלוקח, ואמר למוכר הבא ראיה. ואמר [ליה] רבא, הלוקח מוציא הוא, ועליו להביא ראיה. ושנינן דרבא אדרבא, לא קשיא התם. בנכסי בי סיסין, מוכר קאי בניכסי. הכא. לוקח דהיינו מחזיק קאי בניכסי. ודרב נחמן אדרב נחמן נמי ל"ק, התם כיון דאמר ניכסי דבי סיסין, וזו דבי סיסין נקראת. על המוכר רמיא לגלויי דלא דבי סיסין היא. הכא. במחזיק. לא יהא אלא נקיט שטר קניית שדה בידו. מי לא אמרינן ליה קיים שטרך וקום בנכסיך. כל שכן שלא נאמר לו הבא ראיה דבכאן היה אותו זמן שתאמר כי לקחתה בו. והילכתא כרב נחמן בתרוייהו. מקצת פירשו, אנא בשכוני גואי הויא, ולא שימשת בה יותר ממני. א"ל ללוקח זיל ברור אכילתך. כלומר הבא עדים שלא שמש בה עמך בבתי גואי ותחזיק בה. ורב נחמן אוקמה השתא ביד מוכר.
<h2>דף ל:</h2>
אמר רבא דינא קאמר ליה כמאן כאדמון. ואתו לאוקומי דהוא דאמר כאדמון. דתנן בסוף כתובות [ק"ט ע"א], העורר על השדה וכול'. פירוש ראובן שמכר שדה לשמעון וכתב לו שטר וחתם עליו לוי. ועכשיו מערער לוי על אותה השדה. אדמון אומר יכול לומר על כן שתקתי בשעת המכר וחתמתי בלא עירעור, כי שמעון נוח לי וראובן קשה ממני. וחכמים אומרים איבד. ראובן זכותו. ודחינן, אפילו תימא רבנן התם עביד ליה מעשה כרבנן הכא דיבור בעלמא הוא עביד איניש דמיקרי ואמר. ההוא דאמר לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלניא זבינתה ואכלתה שני חזקה א"ל הנה עידיי כי אמש אמרת לי זבנה לי א"ל דאמינא איזבון דינאי. כלומר רציתי להתרחק מן המריבה ולקנות עמידתי בדין. אמר רבא עביד איניש דזבין דינא.
ההוא דאמר לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזביננא לה מיניה הא ארבע שנין א"ל מי סברת שני חזקה תלת קאמינא. דקדים זבינך. שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה. כלומר ותתקיים ביד זה שהיא בידו. וה"מ דאכלה שבע שני אבל אכלה שית, דמרי שטרא היא. דאותה חזקה שהחזיק לפניו אינה כלום, דאין לך מחאה יותר מזו שמיחה מוכר שמכרה.
<h2>דף לא.</h2>
והיכא דטעני ראובן ושמעון על ארעא, זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, אייתי ראובן סהדי דאבהתיה היא, ואייתי שמעון [סהדי] דאכלה שני חזקה, אמר רבא למה ליה לשמעון לשקר, אי בעי אמר מינך זבינתה. הילכך תתקיים ביד שמעון. א"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. פירוש לא נדחה עידי ראובן בשביל מה לי לשקר, אלא דראובן היא. והילכתא כאביי. ורבא קאי כוותיה לקמן [ל"ג ע"ב].
<h2>דף לד:</h2>
ההיא ארבא וכול'. פירוש ספינה. דהוו מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא. פירוש ולא היה לאחד מהם עד בה. אתו לבי דינא אמר חד תפשוה עד דמייתינא סהדי דדידי היא. לא תפשינן לה, אלא שבקינן כל דאלים גבר. והיכא דתפשוה ואזל ולא אשכח סהדי לא מפקינן, וכן הלכתא. זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי. פירוש בשדה מיירי. אמר רב נחמן כל דאלים גבר.
<h2>דף לה.</h2>
אקשינן מאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד. פירוש שזמנן יום אחד, וליכא אלא כדי האחד, דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני. ופרקינן התם ליכא למיקם עלה דמילתא. לעולם איזה קדם. ואפילו נתברר כי זה נכתב שחרית וזה ערבית אין הקדמה לשעות אלא בירושלים, לפיכך דנין ביניהן ופוסקין. הכא איכא למיקם עלה דמילתא. אקשינן ומאי שנא מהא דתנן. בפרק השואל [ב"מ ק' ע"א]. וכן המוכר שפחתו וילדה וכול'. דחולקין. ופרקינן התם להאי אית ליה דררא דממונא וכול'. פירוש כי כספו של זה היתה קודם מכירה, וכספו של זה היתה אחר מכירה. אבל הכא אי דמר לא דמר ואי דמר לא דמר.
<h2>דף לה:</h2>
חזקתן שלש שנים מיום ליום. כדמפרש לעיל. שדה הבעל ג"ש מיום ליום. פירוש דאין דרך ב"א שיעמדו בשדה הבעל אלא שעת חריש וקציר. אמר רבא. אם החזיק ראובן בשדה שמעון, ובא שמעון ועבד לו בה שום עבודה ואפילו אי דלי ליה צנא דפירא. לאלתר הויא חזקה. ואי טעין ראובן ואמר לפירות הורדתיו טענתיה טענה. והני מילי. דטענתו טענה. בתוך שלש שנים אבל לאחר שלש שנים לא. דהו"ל למחויי. ואע"ג דלא מצי אמר פלוני גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא, אפילו הכי כי קא מודע דלפירי אחתיה הויא מחאה. דאי לא תימא הכי וכול'. אמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת גוי וכול'. פירוש גוי שהחזיק בשדה ישראל ואכלה שני חזקה לא קני ליה מ"ט דחזקה בעיא טענה. ישראל דבר אמונה הוא טענתיה טענה. גוי דכתיב ביה אשר פיהם דיבר שוא וגומר אין טענתו טענה. הילכך לית ליה חזקה. והשתא היכא דא"ל ראובן לשמעון מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני גוי זבנתה ואכלתה שני חזקה, כיון דלית ליה שטרא דזבנה ראובן לגוי, מסלקינן ליה לשמעון, והדר ליה קמי גוי. א"ר אבא ואי אמר שמעון לדידי אמר [גוי] דמראובן זבינתה מהימן ולא מסלקינן ליה. ואקשינן ליה, מי איכא מידי דאילו קאי גוי ואמר לא מהימן וכי אמר ישראל משמיה יהא מהימן. אלא ה"ק. ר' אבא, אם טען שמעון לפני מכרה ראובן לגוי מהימן, מיגו דאי בעי אמר קניתיה מינך. י"א על כן אין לגוי חזקה מפני שאינה בדיניהם. מגלא ותובליא. פירוש (אלה ג'ני אל תמר) [תרגום: כלי לקטיפת תמרים].
<h2>דף לו.</h2>
ואמר רב יהודה אמר רב האי מאן דאחזיק מגודא דארודי ולבר. פירוש ארדי חיות. ספר אחד, ערודי. דרך העולם מי שיש לו שדה סמוכה ליער, מרחיק משפת היער ד"א ועושה מחיצה, ומשליך באותו מקום מקצת זרעונים שיתעסקו בהן החיות היוצאות מן היער ולא יפסידו שדהו. ועכשיו אם בא אדם והחזיק באותו מקום ואכלו שני חזקה לא קנאו. מ"ט, דמצי אמר על כן לא מחיתי כי לא היה לי במקום צורך, כי כל הנזרע שם החיות אוכלות אותו. ואמר רב יהודה אמר רב אכלה ערלה ה"ז חזקה. פירוש כגון שאכלה שנה ראשונה ערלה ושתי שנים כראוי, הויא חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים ה"ז חזקה. פירוש כגון כרם וזרע בו תבואה. אי נמי שדה וזרעה כלאים. ואיכא דמוקמי ערלה בכל השלש שנים, ולא חיישי. אמר רב יוסף אכלה שחת לא הויא חזקה. פירוש בכל שעה היה אוכלה שחת, שלא היה ממתין עד שיגמר הפרי. לא הויא חזקה. פירוש מפני שלא ימצא בשדה עת קציר כראוי. ויוכל לטעון בעל השדה לא ראיתי בה אדם. ואם אותה שדה עומדת בצואר מחוזא. שדרכן לקצור השחת לבהמתן וכל זריעתן לשחת היא, הויא חזקה. אמר רב נחמן תפתיחא לא הויא חזקה. פירוש הבקעים שמתבקעת הארץ ומתפתחת ממי המטר, אם השליך לשם זרע וצמח וקצרו, לא הויא חזקה, דהא לא משתכח התם שעת חריש. ארעא דלא מרוחא מרה, אלא מאי דזרע חציד, אי זרע וחציד כורא לית בה חזקה, דמצי אמר כיון דלא מרוחא לן מידי לא משגחינן בה. דקיימא לן כל מה דלא רווח מחזיק, לא הויא חזקה. דבי ריש גלותא לא מחזקי. דבני אדם מתיראין מהן, ואין ממחין עליהן. אע"ג דאכלי שני חזקה לא קנו אלא בשטרא. וכן אי אחזיק איניש בארעייהו ואכלה שני חזקה לא קני, דמשום עותרייהו ונדבותייהו מרווחי בני אינשא במושב ארעייהו (להו) [דידהו].
פיסקא. והעבדים. קושיא, אמאי אתייה הכא, דסבירא לן דמקמי הך דפסקינן שלש שנים אתרה. אקשינן. עבדים יש להן חזקה והאמר ר"ל הגודרות אין להן חזקה. פירוש כל דבר שמתגורר ונעתק בלא מעתיק אין להן חזקה. דאיכא למימר מנפשיה הוא דקאזיל. אמר רבא אין להן חזקה לאלתר אבל יש להם חזקה לשלש שנים. אמר רבא עבד קטן המוטל בעריסה. שאינו יכול להתגורר ולא (להידחות) [לדדות], המחזיק בו הויא חזקה לאלתר. אמרינן פשיטא. ומהדרינן לא צריכא דאית ליה אימא מהו דתימא אימיה עיילתיה ואינשיתיה קמ"ל. הנהו עיזי. דעלו לרשותא דההוא גברא אכלו חושלי. פירוש שעורים מקולפין. תפסינהו. וטעין דקא אכלי ליה טובא, דשן ברשות הניזק הוי. אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן. של עזים. פירוש מיגו דיכיל למימר לקוחין הן בידי מצי למיטען כדי דמיהן. אקשינן דהא לא מצי למיטען לקוחין הן בידי, דאמר ר"ל הגודרות אין להן חזקה. ושנינן שאני עיזי דמסירן לרועה. ואין יכולין להשמט. אקשינן והא איכא צפרא. שהולכין לבדן לפתח העיר, וחוזרין לבדן לבתיהן בפניא. ופרקינן בנהרדעא שכיחי טייעי ומידא לידא משלמי להו.
<h2>דף לח.</h2>
שלש ארצות לחזקה. פירוש שלש ארצות הן, שאם יהיה המחזיק באחת ונחזק באחרת לא תועיל החזקה. יהודה וכול'. אקשינן מאי קסבר. האי תנא. אי קסבר מחאה שלא בפני המחזיק הויא מחאה. ולא מצי אמר אי אשמעתין הוה מזדהרנא בשטרין, דאמרינן ליה חברך חברא אית ליה אפילו יהודה וגליל נמי. ואי קסבר לא הויא מחאה. עד דממחה בפניו, שניהם ביהודה לא תיהויא חזקה אלא אם מיחה בפניו. ופרקינן, לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה, ומשנתינו בשעת חירום. פירוש (נפאק אל בלאד ותשויש אל ממאלך ואנקטאע אל טרק) [תרגום: סכסוך בין הארצות ומהומות בין הממלכות והפסק הצרכים]. אי הכי מ"ש יהודה וגליל. ופרקינן דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי.
<h2>דף לח:</h2>
אמר רב יהודה אמר רב אין מחזיקין בנכסי בורח כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי למחות בפניו הוא צריך. והאמר רב מחאה שלא בפניו הויא מחאה. ופרקינן כי קאמר רב מחאה שלא בפניו הויא מחאה לטעמיה דת"ק וליה לא סבירא ליה. איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב מחזיקין בנכסי בורח, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא וכי למחות בפניו הוא צריך. פירוש כיון דאין צריך מחאה בפניו, ודאי מחזיקין בנכסי בורח. ורב מאי קמ"ל וכול'. אמר רבא הלכתא אין מחזיקין בנכסי בורח. מחמת מרדין. [פירוש] דבא להחבא חדר בחדר, ולא ידע אדם מקוננו אַיִן, ופוחד לצאת ולהיראות לבני אדם כדי שימחה. ומחאה שלא בפניו הויא מחאה בבורח מחמת ממון. היכי דמיא מחאה אמר רב זביד דאמר פלניא גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא. ואי לא אמר תבענא ליה, אמרינן דלפוגמו קא אתי ואין לו עמו טענה. והילכתא כרבא. ובין אמר לסהדי לא תימרו ליה ובין אמרי סהדי לא אמרינן ליה הויא מחאה כרב פפא. ובין אמר להו לא תפלוט לכו שותא. פירוש לא יפלט לכם דבר. בין אמרי סהדי לא פליטנא שותא הויא מחאה, כרב הונא בריה דרב יהושע דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה, ואי אפשר שלא יצא הדבר.
<h2>דף מ.</h2>
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא. פירוש אם היה בעל דינו אלים דלא מצינן למידייניה, כתבינן עליה מודעא, דבעינן דליסהוד דאנוס הוא.
<h2>דף מ:</h2>
אי דגיטא ומתנה גלויי מילתא בעלמא הוא. פירוש הגט והמתנה אחר דעתו הולכין. וכיון שבאו לכתוב הגט ואמר לעדים דעו כי אנוס אני ואותו גט בטל הוא, הנה גילה דעתו כי ביטל אותו גט. ומאי צריכי סהדי לידע אם הוא אנוס אם לאו. בלאו הכי בטל. וכן נמי במתנה. אלא מודעא דזביני. פירוש על כן בעינן שנדע אם הוא אנוס, דשמא ברצונו מוכר, וברמאות הוא עושה, שאם ימצא מחר מי שיוסיפנו יחזור במכר הראשון ויאמר אנוס הייתי. האמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני. מפרש לקמן דאגב אונסיה גמר ומקנייה. ופרקינן לעולם אזביני. ומודה רבא היכא דבריר לן אונסיה דכתבינן מודעא, כי ההוא מעשה דפרדיסא, דההוא גברא וכול'. ומשום הכי תקינו בגיטין דלא למיכתב גיטא עד שיבטל הבעל כל מודעא שמחה שמסר. ומפרש בערכין בפרק האומר משקלי [כ"א ע"ב] אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא וכול'.
אמר רב יהודה האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה. פירוש דאיכא למימר, האי שכתבה במחבא, לאחר נתנה במתנה קודם לכן. היכי דמי אמר רב יוסף דאמר לסהדי זילו איטמרו וכתובו ליה איכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיבו בשוקא ובברייתא וכתובו ליה מאי בינייהו סתמא. פירוש דאמר לסהדי כתובו לפלוני שנתתי לו כך וכך. לל"ק הויא מתנה, לל"ב לא הויא מתנה דלא אמר להו [תיבו בשוקא כו']. אלמא דינא דמתנה למימר הכי. אמר רבה והויא מודעא לחברתה. פירוש מריעה כח חברתה, שאם נתן תחילה במחבא, וחזר ונתן בגלוי, הורע כח האחרונה. ולא בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דאזל לקדושי איתתא וכול' ולא היא התם. על כן לא קנתה אשה דמוכחא מילתא דאנוס הוא משום דיצרו תקפו ולא בלב שלם נתן. וכמו שכתב מודעא דמי, דבמתנה לא בעינן שיקדום המודעא, אלא כיון שידעו אונסו בטלה לה מתנתא. אבל בעלמא, למי שכתב בגלוי ניחא ליה שיקננו, ולמאן דכתיב ליה במחבא לא ניחא ליה. והילכך לא מורעא מידי. ובעינן סתמא מאי. פירוש היכא דאמר סתם ולא פירש תיבו בשוקא וכול'. חיישינן לטמירתא או לא. ואסיקנא הילכתא חיישינן. ואהא סמכו רבנן ותקון למיכתב מתנת פרהסיא, ומפרשי בה "והכי אמר לן מתנתא דא כתבוה וחתמוה בשוקא ובברייתא". פירוש בחוצות. כי היכי דלא תיהוי מתנתא טמירתא.
<h2>דף מא.</h2>
כל חזקה שאין עמה טענה וכול'. פירוש שאין המחזיק טוען מכרתני או נתתני וכיוצא בזה. פשיטא, מהו דתימא. אפילו היכא דלא טעין מחזיק נימא האי גברא מיזבן זבינא ליה ואירכס שטריה וסבר אי אמינא מיזבן זבינא לי יאמרו לי אחוי שטרך, כלומר לא ידע דין החזקה. ועכשיו נאמר לו דילמא הוה לך ואירכס. לא תחוש מזה. וכגון זה פתח פיך לאלם הוא, קמ"ל דלא. רב ענן שקל בידקא דמיא בארעיה. פירוש שטף המים גדרותיה ושיבש מצריה. עמד וגדר גדרותיה בתוך שדה חבירו. כי לא ידעו שניהם שהיו חושבין כי במקומו החזירו הגדר. אחר כן נתיישב חבירו בדבר וראה כי בשדהו נכנס ולא רצה רב ענן שוב להרוס ולבנות. אתו לקמיה דרב נחמן. אמר ליה זיל אהדר. אמר ליה רב ענן, והא אחזיקי. אמר ליה כמאן כרבי יהודה. דאמר במתניתין לא אמרו שלש שנים וכו'. דאלמא אם ישנו עמו בעיר וידע, לאלתר הויא חזקה. וכרבי ישמעאל ב"ר יוסי. דאמר החזקת בני החזקת. ואיתיה בגמרא בסיפא דפירקין. לית הילכתא כותייהו. הכי תניא בתוספתא אמרינן, רבי יהודה אומר שלש שנים כול' אבל אם היה עמו במדינה כיון שאכלה שנה אחת הרי זו חזקה. אמר ליה. רב ענן. והא אחיל דאתא סייע בגודא בהדאי אמר ליה מחילה בטעות הות את גופך מי הוה ידעת כול'. כלומר לא היית עושה כגון זה בכוונה.
<h2>דף מא:</h2>
רב כהנא שקל בידקא בארעיה וכול' חד אסהיד דאעיל תרתי אוצייתא. פירוש שנכנס לשדה חבירו רוחב שתי שורות שפותחת המחרישה. וי"א שורות של לבנים. וחד אסהיד דעייל תלת וכול'. א"ל רב יהודה לכי תיתי, אז לא נדון כמוהו, השתא כמוהו נדון. והלכתא כבית הלל אליבא דרבי שמעון בן אלעזר. ההוא גברא דדר בקישתא. פירוש שם מקום. בעיליתא. פירוש בעלייה שעל גבי הבית. ארבע שנין אתא מריה דביתא וכול'. איבעיא להו נראה בו מאי. ובענין נראה בו, פירוש אם ראו עדים המוריש באותו בית שהיה נושא ונותן לקנותו, אבל לא ראוהו דר. מהו, אמר אביי היא היא. כלומר היינו נראה היינו דר. רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. פירוש עי"ן מובלעת, כלומר פוקד. וי"א לענין לוקח בעינן נראה מהו. והלכתא יורש בעי עדים שראו אביו דר שם כרבא, אבל לוקח לא, דלא שדי זוזיה בכדי. וי"א ה"ה ללוקח כר' חייא. ונראה לאו מילתא כרבא. שלשה לקוחות מצטרפין. פירוש ראובן החזיק בשדה, אכלה שנה ומכרה לשמעון, אכלה שמעון שנה ומכרה ללוי, אכלה לוי שנה, ואחר כך יצא עליה ערער, חזקת ראובן חזקה. אמר רבא וכולן בשטר. פירוש שכתב ראובן לשמעון שטר ושמעון ללוי. אבל אם לא כתבו שטרות יכול המערער לטעון לראובן, כי לא ידעתי שמחמתך בא זה, אלא דמיתי שנסתלקת לך מדבר שאינו שלך. וכן לשמעון. ובשטר לא יוכל לטעון כן, דקלא אית ליה.
<h2>דף מב.</h2>
אכלה המחזיק בפני האב [שנה] ובפני הבן שתים כול'. דאלמא לית ללוקח קלא, ולא מצי למימר ליה ליכא מחאה גדולה מִמִכְרו שמכרה, דמצי למימר, לא ידענא למיזדהר בשטרי. אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. פירוש כגון שהיו לו שתים שלש שדות ומכרו סתם, וטוען השתא הלוקח כי השדה הנחזקת היתה בכלל. על כן יוכל המחזיק לטעון ולומר לכן לא העליתי על דעתי כי שלי היית מוכר.
האומנין והאריסין והאפוטרופסין אין להן חזקה וכול'. תניא בתוספתא [פ"ב ה"ב] האומנין אין להן חזקה כיצד, ראה כליו אצל אומן, א"ל אתה מכרתם לי אתה נתתם לי במתנה אינה חזקה.
<h2>דף מב:</h2>
אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכל שכן אומן. שמואל תני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה. ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה. פירוש שדה שהיתה בשותפות בין ראובן ושמעון, ואחר כך לא נראה בה ראובן שלש שנים ואכלה שמעון, יכול עכשיו לטעון כי לקחתי ממך חלקך. ומעידין זה לזה. שאם קנה אדם השדה מראובן או כיוצא בזה יעיד שמעון. ונעשין שומרי שכר זה לזה. שאם ממונם של שותפות ביד האחד הוי עליה שומר שכר. ורמינן עלה, מי אמר שמואל שותף (אין) [יש] לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי. קס"ד דה"ק כיורד ברשות דהיינו אריס וכיוצא בו שיורד ברשות בעל השדה אין לו חזקה. הם הכי נמי שותף. ופרקינן לא קשיא הא דנחית לכולה הא דנחית לפלגה אמרי לה להאי גיסא. דאי נחית שותף לכל השדה מצי מחזיק, אבל אי נחית לפלגא, דטעין בתר הכי דפלגית בהדך, לא מצי מחזיק. ואמרי לה להאי גיסא. דאי נחית לכולה לא מצי מחזיק, דאמרינן דרך השותפין שלא יקפידו, ושמא חֶלְקו מהפירות נותן לו בכל שנה, אי נחית לפלגא מחזיק דאמרינן הוא שירד לחציה ודאי לחלקו ירד. וי"מ דנחית לפלגא, שטוען כי זה החצי הוא שלי, והחצי האחר בינינו. רבינא אמר הא והא דנחית לכולה ול"ק. אם היא שדה שיש בה דין חלוקה, ט' קבין לזה וט' קבין לזה, לא יכול להחזיק, דאם כן הוא דנתפרדו היו חולקין. אי לית בה דין חלוקה מחזיק, דאיכא למימר גוד או אגוד אמר ליה. מקצת פירשו אית בה דין חלוקה מחזיק, דמצי למימר חלקך קניתי ממך. אין בה דין חלוקה אינו מחזיק, דאמרינן שמא תנאי עשו שיהיה ביד זה זמן וביד זה זמן.
<h2>דף מג:</h2>
אמר רב פפא דא"ל שמור לי היום ואשמור לך מחר. כלומר התעסק אתה היום בסחורה לבדך ואני אעסוק לבדי מחר. פירוש שמירה בבעלים היא, דכל חד מינייהו נפשיה יהיב בהדי ממוניה לחבריה, והוי כל חד מינייהו גבי חבריה שאול, ותנן [ב"מ פ"א ע"א] השואל את הפרה וכול'. וכי א"ל התעסק היום לבדך איסתליק ליה אידך והוי חבריה שומר בלא בעלים הוא, ש"מ דכל מה דאפסיד חד מתרי שותפי אפילו בלא אנפי חבריה בלא פשיעה לא מיחייב ביה. ואי אתנו לאיעסוקי כל חד וחד יומיה הו"ל אדחבריה שומר שכר דמיחייב בגניבה ואבידה. וכן הדין. ת"ר מכר לו בית מכר לו שדה וכול'. אקשינן מ"ש רישא. דמפסיד. ומ"ש סיפא. דלא. אמר רב ששת רישא ראובן גזל שדה שמעון ומכרה ללוי. ובא עכשיו יהודה ומערער עליה כי שלי היא. ועכשיו לא יכול שמעון להעיד כי יודע שזו השדה דלוי היא, מפני שנוגע הוא בעדותו. דאיכא למימר על כן יעיד לו שתתקיים ביד לוי ויחזור שמעון מחר יקחנה ממנו. אקשינן האי חשדא ליכא, דכיון שמעיד עכשיו כי של לוי היא איבד זכותו בה ולא יכול לחזור לתובעה. ופרקינן בשלא הכיר בה כי של לוי היא, אלא מעיד יודע אני שזו השדה אינה של יהודה. אקשינן ומה הנאה יש לו בקיומה ביד לוי עד שנאמר כי נוגע הוא בעדותו, באותו זכות שיוכל להוציאה מיד לוי יוציאנה מיד יהודה. ופרקינן הכא במאי עסקינן כגון דאמר יהודה קשה ולוי נוח לי. ואי בעית אימא כגון שיש לשמעון עדים כי זו השדה שלו, וליהודה נמי עדים כי זו השדה שלו. אם תחזור ליה ליהודה לא יוכל שוב שמעון להוציאה מידו, דבכי האי גונא אמור רבנן ארעא היכי דקיימא תיקום. אבל אם תעמוד ביד לוי יביא שמעון עידיו ויוציאנה. וכיון דזכות היא לו עמידתו ביד לוי, פסיל לעדותה.
<h2>דף מד.</h2>
אקשינן אי הכי ליתני גזל. פירוש ליתני הכי, גזל לו בית גזל לו שדה אין מעיד לו עליה, והוינן מוקמי לה כגון שגזל ראובן שדה שמעון, ובא יהודה ותבע ראובן ואמר כי זו בידי. ויש לשמעון עדים בה וליהודה עדים. לא יוכל שמעון להעיד כי זו השדה אינה של יהודה. משום הך טעמא דאמרן. ופרקינן, משום דקא בעי למיתני סיפא. דבר שיוכל להעיד בו, ואי אתה מוצאו אלא במכר, כגון שגזל פרת שמעון ומכרה ללוי ובא יהודה ערער עליה. כיון דאין לו בה לשמעון שום דברת, דהא איכא ייאוש, דסתם גזלה ייאוש בעלים, ושינוי רשות. דאע"ג דאייתי סהדי דדידיה היא, לא מצי לאפוקי מלוי. הילכך מצי לאסהודי דהאי פרה לאו דיהודה. דאי תני ראובן גזל פרת שמעון, ובא יהודה ערער עליה, לא מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא, דאיכא למימר משום הכי מסהיד, [כי] היכי דתיקום ביד ראובן, והדר מפיק לה. דייאוש כדי לא קני. הילכך כיון דהוה בעי למיתני סיפא מכר, תני רישא נמי מכר. אקשינן וסיפא נהי דמייאש מגופה מדמיה מי מייאש. פירוש אפילו כי מכר ראובן הפרה אמאי מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא, והא זכות אית ליה בקיומה ביד לוי, דאע"ג דלא הדרא ליה גופא, מצי תבע ראובן בדינא, דהאי תורתא דזבינת ללוי דידי היא. ושקיל דמיה מיניה. דאי אוקי יהודה סהדי דדידיה הויא וטעין דראובן גזלה, הנהו דמי דקא שקיל ולא גופה. וכי הדר שמעון תבע ראובן א"ל ראובן מכדי הדא גזלה הויא, אי דידך לאו דיהודה היא, ואי דיהודה לאו דידך היא, הך דקדמי סהדי זכי, ומפסיד שמעון דידיה. ופרקינן, לא צריכא דמית גזלן. ולית ליה לשמעון מאן ליתבע בדמי. דתנן הגוזל ומאכיל את בניו כול'. אקשינן ולוקמה ביורש. פירוש ירש פרה גזולה שנגזלה לשמעון, ובא יהודה וערער ליורש כי גזלתני את זו הפרה, יכול שמעון לומר דלאו דיהודה היא, דהא לית ליה בקיומה ביד יורש שום זכות לא דגופא ולא דדמי. ודחינן הניחא לרבא דאמר בר"פ הגוזל בתרא [קי"א ע"ב]. רשות יורש לאו כרשות לוקח. ולא קני יורש לההיא גזלה, וכמאן דלא נפקא לה גזלה מרשות גזלן דמיא, דליכא שינוי רשות, ומיחייב הגזלן לאהדורי הגזלה למרה בעינה, ליכא לאקשויי, דהא ליכא לאוקומה ביורש, משום דלא מצי שמעון לאסהודי ליורש, דניחא ליה דהדרא ליה הפרה, והו"ל נוגע בעדותו. אלא אליבא דרמי בר חמא דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי. ואישתני ליה רשות גבי יורש כדאישתני גבי לוקח, וקנייה יורש לההיא גזילה, דהו"ל ייאוש ושינוי רשות כד קני לוקח, מאי איכא למימר, אמאי לא קא מוקים לה ביורש. ואפילו (הכי) אי דחית האי סברא, עוד קשיא ליה לאביי, האי מפני שאחריותו ושאין אחריותו, שחוזרת ושאין חוזרת מיבעי ליה. דליתני הכי מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שחוזרת וכול'. אלא. לעולם כדקתני וליכא גזילה. מיהו כגון שמכר ראובן שדהו לשמעון בלא אחריות, ובא יהודה וערער עליה, לא יעיד ראובן דלאו דיהודה היא, דזכות היא לו עמידתו ביד שמעון, שאם יש על ראובן מלוה קודם אותו מכר, יבוא מלוה ויטרוף ויגבנה בחובו. אבל פרה לא מיבעיא. אי לוה ראובן סתם דלא משתעבדא, דמטלטלי לא משתעבדי למלוה למיטרף. אלא אפילו עשאה אפותיקי לבעל חובו וזבנה לשמעון, לא מצי מלוה לאפוקה משמעון כדרבא. הילכך כיון דלית ליה לראובן שום זכות בקיום הפרה ביד שמעון, מצי מסהיד עלה.
<h2>דף מד:</h2>
אקשינן, וליחוש דילמא. כשלוה ראובן שיעבד קרקעותיו למלוה ושיעבד זו הפרה אגבן. דדין המלוה להוציאה מיד הלוקח. דאמר רבא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי וגבי מטלטלי. ואמר רב חסדא והוא דכתב לוה למלוה דלא כאסמכתא. פירוש שלא אמר לו אם לא תמצא קרקע תגבה מטלטלי. ודלא כטופסי דשטרי. פירוש אי לא כתב ליה שלא כטופסי דשטרי לא קנה מטלטלי. והנה הפרה עומדת בפני בעל חובו. ופרקינן הב"ע כגון שלקח הפרה ומכרה לאלתר. דליכא למיחש דשעבדה אגב מטלטלי. אקשינן וליחוש דילמא. שיעבד מה שקנה ומה שעתיד לקנות. מדלא חייש לה ש"מ דהיכא דכתב ליה מלוה מה שאני עתיד לקנות, וקנה אחר כן ומכר, לא משתעבד למלוה. והא מילתא שקלו בה וטרו בה בס"פ מי שמת [קנ"ז ע"א] ולא פשטוה. אלא לא תימא שלקח ומכר לאלתר, אלא כגון דאמרי עדים כשבאו להעיד בראובן, ידעינן בראובן דלא היה לו קרקע מעולם. וכיון דליכא למיחש דשעבדה אגב [קרקע] לית ליה כגון זה זכותא. פירוש צריכין העדים שיעידו שזה האיש לא פירש ממנו מהיותו עד היום הזה. וכה"ג גרסינן בהאשה רבה ביבמות [פ"ח ע"א] נישאת ואחר כך בא בעלה וכול', ומסקינן בה לא צריכה כגון דאתו תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפיק ועד השתא. אקשינן והיכי מצי לאסהודי ראובן, אע"ג דזבין ההיא פרה שלא באחריות, אם באו עדים והעידו כי של יהודה היא יחזור שמעון עליו. דאמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר (שטר חובו) [שדה] לחבירו וכול', והנה לזכות עצמו מעיד. ופרקינן הב"ע בששמע מוכר שאותה פרה שקנה מראובן, בת פרתו היתה, ושלו מכר. דברור לו כי בשקר העידו עידי יהודה. ואפילו אילו נלקחת לו לא היה חוזר שלא כדין על ראובן. והילכך ליכא זכות כלל. ורב חביבא פליג על רב פפא. מקצת פירשו, משום הכי נקיט בת חמורו ולא בת פרתו, אגב דאיצטריך ליה לקמן למימר בת חמורו, קאמר ה"נ, ולאו משום דוקא.
<h2>דף מה.</h2>
הא דרבין בר שמואל אוקימנה בשאין ללוה לפניו קרקע, ולא ניחא ליה דליהוי רשע, דכתיב לוה רשע ולא ישלם. ובלוקח לא חיישינן לכה"ג דאמר ליה על כן מכרתי בלא אחריות, והיה לך להזהר. מכריז רבא ואיתימא רב פפא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא. פירוש עילא, א"י. ותתא, בבל. האי בר ישראל דזבין חמרא לישראל חבריה ואתא גוי ואנסיה מיניה דינא הוא דמפצי ליה. כי הגוי לולי שהכיר שהיא שלו לא היה לוקחה. ואם הכיר הלוקח שהיא בת חמורו של אותו ישראל והגוי גזלן הוא יכול המוכר לומר לו הא ידעת לה. ולא אמרן. דמפצי ליה אלא בשלקחה האנס והניח האוכף ולא לקחו, דגלי אדעתיה דטעותו בחמור היא. אבל אם לקח האוכף איגלאי מילתא דלאונסו קא מכוין, ולא מפצי ליה. אמימר אמר אפילו בלא אוכף נמי לא מפצי ליה, מידע ידיע דסתם גוי אנס הוא, דכתיב אשר פיהם דבר שוא וגומר. והילכתא כאמימר דבתרא הוא.
אמר רבה הא דתנן אומן אין לו חזקה. פירוש כגון שראה אדם טלית אצל אומן ותפיס בה לא יכול האומן לטעון לקחתיה. והני מילי דאיכא סהדי להאי דדידיה הויא על האומן להביא ראיה שלקחה. וה"ה אם מודה לו שממך לקחתיה. אבל אם לא מודה לו אומן דדידיה הויא, ולית לתובע סהדי, לאו כל כמיניה. וסבר רבה מתניתין בשיש לתובע עדים שמסר לאומן לפניהם. אבל אם לא מסר לו בעדים, מתוך שיכול לומר לו להד"ם כי אמר לקוחה היא בידי נאמן. א"ל אביי אי הכי. אפילו כי מסר לו בעדים [נמי] יחזיק, דמתוך שיכול לומר [לו] החזרתיו לך, כי אמר לקוחה היא בידי יהא נאמן.
<h2>דף מה:</h2>
א"ל רבא מי סברת וכול'. ואותבינן לרבא מהא דתניא בתוספתא [פ"ב ה"ב], ראה עבדו ביד אומן טליתו ביד כובס וכול'. אוקימנה סופה בשהעבד או הטלית יוצא מתחת יד אחר, וטוען כי האומן מכרו לי, ולפני אמרת לו למוכרו. קתני רישא ראה וכול' לא אמר כלום. היכי דמי, אי (משום) דאיכא עדים לפני מי שמסר לו, למה לי עד שיראה, אע"ג דלא ראה ליתי סהדי ולפיק. אלא לאו דליכא עדים. וכי ראה מיהת תפיס, דאלמא לא אמרינן מיגו. ודחה לא לעולם דאיכא עדים והוא דראה. טליתו. אבל אי לא חזי מיגו דיכיל למימר החזרתיו לך נאמן. א"ל אביי והא את הוא דאמרת המפקיד אצל חבירו בעדים צריך שיחזיר לו בעדים א"ל הדרי בי. כלומר א"צ להחזיר לו בעדים. מותיב רבא לסיועיה לרבה. מהא דתניא בתוספתא. המוסר טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי וכול'. פירוש בזמנו, כל היום. דקיימא לן דקבלנותא אית בה משום ביומו תתן שכרו, ואומן לא קנה בשבח כלי, ואינו כדין השכיר. בס"פ המקבל שדה מחבירו [ב"מ קי"ב ע"א]. היכי דמי אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי אלא לאו דליכא עדים וקתני דאומן מהימן. כל זמן שהטלית בידו. מאי טעמא, לאו משום דמיגו דאי בעי למימר לקוחה היא בידי מהימן מהימן נמי אאגריה. ש"מ דמיגו איכא באומן. ודחינן לא לעולם דליכא עדים ודלא ראה. דודאי כי לא חזי ליה תובע מצי אמר להד"ם. אבל היכא דחזי ליה לא מצי אומן לומר מידי.
<h2>דף מו.</h2>
ואותבינן לרבה נמי מדוקיא דמתניתין האומנין אין להן חזקה הא אחר בעלמא יש לו חזקה היכי דמי אי דאיכא עדים. פירוש לפני מי שמסר לו טליתו על דרך שאלה. וכיוצא בה פירוש הא מתניתא בראה תניא, דהיא רישא דההיא דראה עבדו, דליכא שום מיגו, אמאי מהימן. אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבה תיובתא. וכך הילכתא היכא דמסר ראובן טליתו לשמעון אומן בלא עדים, א"נ בעדים, וראה אותה ראובן ותפסה. וטוען שמעון לקוחה היא בידי, אינו נאמן. אבל לא ראה אותה הו"ל כשאר טענות, דמצי למיטען כרמאי דפומבדיתא ומישתבע אומן היסת ומיפטר. א"ל אביי לרבא תא אחוי לך רמאיי דפומבדיתא מאי קא עבדי. פירוש האומנין הרמאין כך עושין כדי שינצלו מן השבועה, מחביאין הבגד כשיבואו בעליו לקחתו אם יתן לו כל שכירותו כמה שטוען האומן. גובה ואחר כך מוציאו. ואם ראה שמערער עליו ורוצה לפחות משכרו אומר לו להד"ם עד שיחזור בע"כ ויתן לו כל שכרו. ואם א"ל בעל הבגד הנה יש לי עדים שראוהו בידך, אומר לו אותו שראו העדים אחר הוא. ואם א"ל התובע הוציאהו ויראוהו, אומר לו לא מצינא ליה. ובעל כרחו חוזר ונותן לו כל מה שמבקש. א"ל רבא שפיר קאמרת ראה תניא. כלומר כל זמן שאינו נותן לו שלו יכול לטעון להד"ם.
<h2>דף מו:</h2>
אמר רב אשי. ואם התובע חכים, ירמה האומן עד שיראנו, שבתחלה בא לפדותו ואומר לו אומן לא תראנו עד שתתן לי שכרי, ואומר הוא לו, לא תתפשהו בשביל שכרך שיש לך אצלי, הביאהו וישומו אותו התגרים ומה ששוה יותר על שכרך תחזיר לי כי אין לי זוזים. ובשעה שיוציאו יתפשנו. ודחינן יכול האומן לומר לא צריכנא שומא דידך כבר שמוה קמאי דקמך. וי"מ הא דרמאי דפומבדיתא באדם מעלמא שאינו אומן.
והאריסין. אקשינן אמאי כי אכיל האריס כל השדה שני חזקה אין לו חזקה, והא דבר ברור כי מקודם כשהיתה בידו באריסות היה אוכל חלקו מהפירות. והנה באלו ג"ש אכל הכל. ולולי שלקחה אמאי לא בא בעליה ליטול חלקו. א"ר יוחנן מתניתין באריסי בתי אבות. פירוש כגון שדה אחת לאנשים הרבה בני המשפחה, והאריס מאסף כל הפירות ומוליך לכל אחד ממנו חלקו. דמעולם לא נראו בשדה. (אלמא) [אבל] אריס שדרך בעל הקרקע לבוא לחלק עמו יש לו חזקה. אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסין מתחתיו יש לו חזקה. פירוש ראובן שנתן שדותיו לשמעון אריס. ועמד שמעון והוריד אריסין באותם השדות, יש לו חזקה. דאם לא מיחה בעל הקרקע החזיק. מאי טעמא, כי לולי שמכרן לו לא היה מניחו להוריד אריסין אחרים. א"ר יוחנן ראובן שהיו לו אריסין הרבה, ועמד אחד מהן וחילק עם האחרים, כלומר חלק בעה"ב, אין לו חזקה. אימור קהרמנא שוייה. פירוש (וכילא אמרא) [תרגום: הפקידו ממונה].
והילכתא ראובן שהוריד שמעון אריס לשדהו ובא לוי וערער עליה, אי ליכא פירי מעיד שמעון דהאי ארעא דראובן היא. ואי איכא פירי לא, ניחא ליה דתיקום ביד ראובן כי היכי דלישקול חולקא בפירי. והיכא דמסיק ראובן זוזי בשמעון. וערביה לוי, כגון דאמר כל היכא דלא פרע שמעון אנא פרענא. וקם יהודה ערער על ארעא דשמעון. כי אית ליה לשמעון ארעא אחריתי בר מינה, מצי לאסהודי דהאי [ארעא] דתבע יהודה דשמעון היא. ואי לית ליה אחריתי לא מסהיד, דניחא ליה דתיקום קמי שמעון, דאי נפקא ליה דילמא הדר חובא עילויה. והיכא דמסיק ראובן בשמעון זוזי, וקם לוי ערער על ארעא דשמעון, אי אית ליה לשמעון ארעא אחריתי דליגבי מינה ראובן, מצי לאסהודי דהאי דשמעון היא. ואי לא לא. דניחא ליה לראובן דתיקו קמי שמעון, כי היכי דליגבי מינה. והיכא דזבין ראובן משמעון ארעא בתשרי, וזבין מיניה נמי לוי ארעא אחריתי בניסן, ואית ליה לשמעון ארעא אחריתי, מצי לאסהודי ראובן דהא ארעא לאו דיהודה היא. ואי לית ליה לשמעון ארעא אחריתי לא מסהיד, דניחא ליה לראובן דתיקו קמי לוי, דכי נפקא אידך דזבין איהו מידיה, הדר טריף מלוי ההיא דבידיה.
<h2>דף מז.</h2>
והיכא דהוה ראובן מסיק בשמעון זוזי, וקבלינהו לוי אנפשיה. כגון דאמר ראובן לא תתבע את משמעון מידי אנא פרענא מיניה ומגבינא לך. וקם יהודה לערעורי על ארעא דשמעון. אמרי לה, אית ליה לשמעון ארעא אחריתי מסהיד לוי לשמעון דארעא דשמעון היא. ואמרי לה, אע"ג דאית ליה לשמעון ארעא אחריתי לא מסהיד. דניחא ליה ללוי דלוקמו תרוייהו בידיה דשמעון, דכי אתי בעל חוב תבע ליה ללוי כי (היכי) [היכא] דניחא ליה שקיל. והלכתא קבלן אינו מעיד.
א"ר יוחנן אומן אין לו חזקה. פירוש לענין מטלטלין. בן אומן יש לו חזקה. אריס דמתניתין אין לו חזקה, בן אריס יש לו חזקה. גזלן ובן גזלן אין להן חזקה. בן בן גזלן יש לו חזקה. אקשינן היכי דמי, אי דאתו בטענתא דאבוהון. כגון דאמרי אבונן זבן מינך. אפילו בן אומן ובן אריס לא לחזוק. אי דאתו בטענתא דנפשייהו. דאמרי אנן זבנינן מינך ואכלינן שני חזקה, אפילו בן גזלן נמי לחזיק. לא צריכא. כגון דאמר בן האומן בפני הודה זה לאבי כי מכרו. וכן כולהו. אומן ואריס דאיכא למימר קושטא קא אודי, מחזקי. אבל בן גזלן, (ד)אפילו אי הודה איכא למימר מחמת אונסא אודי ליה. כדרב הונא דאמר אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחרן. פירוש (ללסכרה) [תרגום: לאנגריא]. כדמתרגמינן [במדבר ט"ז] לא חמרא דחד מינהון שחרית. ה"ד גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה. אבל באחריתי דלא הוחזק בה מצי לאחזוקי. ורב חסדא אמר כגון דבית פלוני שהורגין נפשות על עיסקי ממון, אין לו חזקה כלל. ת"ר. בתוספתא [פ"ב ה"ב]. אומן אין לו חזקה כולי'. [בן שחלק] פירוש הבן אין לו חזקה בנכסי אביו והאב אין לו חזקה בנכסי בנו. דאחולי מוחלי פירי אהדדי. אבל אם חלק, כגון שנתן לו אביו חלק מנכסיו והפרידו, יש לו חזקה. אקשינן בשלמא בן שחלק איצטריך ס"ד אמינא דאפילו הכי אחולי מוחלי גביה קמ"ל דלא, אלא אשה שנתגרשה פשיטא. ופרקינן, לא צריכא במגורשת ואינה מגורשת. פירוש שזרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה. וכיון דחייב במזונותיה כדר' זירא דאמר [כולי']. מהו דתימא לית לה חזקה קמ"ל.
<h2>דף מז:</h2>
אמר רב נחמן אמר לי הונא וכולן שהביאו ראיה וכול'. פירוש אומן אריס וגזלן שהביאו ראיה. פירוש עדים שלקחו. ראייתן ראיה. ותתקיים הקרקע בידן. חוץ מגזלן. דאע"ג דאייתי ראיה לית ליה חזקה, דאיכא למימר אנסיה עד דאסהיד. אקשינן מאי קמ"ל דאפילו אם מעיד בעל השדה על עצמו לגזלן לא הויא עדות, תנינא בהניזקין [גיטין נ"ה ע"ב], לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל. דאלמא משום אונסא דאנסיה הוא דאסהיד אנפשיה. ופרקינן, לאפוקי מדרב דאמר לא שנו אלא שאמר לו לך חזק וקנה אבל בשטר קנה קמ"ל כדשמואל דאמר אפילו כתב לו בעל הבית שטר ונסתלק ליה לגמרי לא קנה. רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן. פירוש על ההיא דאמר רב הונא אין מעמידין שדה ביד הגזלן קרקע הוא דאין לו מעות יש לו. בד"א בשאמרו עדים. לפנינו מנה גזלן הכספים ונתן לו, אבל אמרו לפנינו הודה לו אין לגזלן כלום, דאיכא למימר משום פחדא הוא דאודי, כדרב הונא וכול'. אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני. פירוש אנסוהו עד שמכר. והוינן בהאי מימרא, מ"ט אילימא דכל דמזבין וכול'.
<h2>דף מח.</h2>
אמר רבא הילכתא תליוה וזבין זביניה זביני. וה"מ כשאמר לו האנס מכור לי שדה משדותיך וא"ל קח שדה פלונית. דודאי איהו דפריש נמי ואקני. אבל היכא דאמר אנס שדה זו, לא הוי זביני. ובשדה זו לא אמרן אלא דלא ארצי זוזי. פירוש (אדא לם יקלב דראהמה) [תרגום: שלא בדק מעותיו]. אבל ארצי זוזי קני. וכי לא ארצי זוזי נמי והוא דלא הוה ליה לאשתמוטי אבל הוה ליה לאישתמוטי זביניה זביני. והילכתא בכולהו זביניה זביני ואפילו בשדה זו, דהא אשה כי שדה זו דמיא. פירוש המקדש אשה בעל כרחה כשדה זו דמיא ואפילו הכי הוו קידושי וכול'. וכן הלכתא. דכל אונסא דאיכא זוזי הוו זביני, בר מקידושי אשה. וכי איכא מודעא לא הוו זביני.
<h2>דף מח:</h2>
טבי תלה פפי. באילן ששמו כינארא. י"א שזה האילן נקרא בלשון ערבי "סדרה" ופירותיו נקראין (נבק) [תרגום: רימין). וזבין. ליה ארעא. חתם רבה בר רב הונא אמודעא. שעשה פפי. וחתם אאשקלתא. פירוש בספר המקנה. אמר רב הונא מאן דחתם אמודעא שפיר חתם אאשקלתא שפיר חתם. קס"ד דה"ק תרוייהו מיקיימי. ואקשינן מה נפשך אם אמרת אמודעא מתקיימת תבטל אשקלתא וכול'. ואוקימנה דה"ק לולי המודעא, חתמות שלימה היתה אאשקלתא, וזביני מעליי הוו אע"ג דאניס, רב הונא לטעמיה וכול'.
אקשינן ומי מבטלא מודעא (א)אשקלתא, הואיל והן הן עידי מודעא הן הן עידי אשקלתא, האמר רב נחמן עדים. החתומין על שטר. שאמרו אמנה היו דברינו. פירוש זה השטר שטר אמנה היה ולא לוה בו כלום. א"נ מודעא היו. פירוש נדע שאנוס היה. אין נאמנין. דהא משוו גרמייהו רשיעי, דאסהוד בההוא שטרא שיקרא. ופרקינן הני מילי על פה. פירוש כשאמרו אלו דברים על פה. אבל היכא דאיכא שטרא אתי שטרא ומרע לשטרא אמר רב נחמן וכול'. ומר בר רב אשי אמר מודעא היו דברינו נאמנין אמנה היו דברינו אין נאמנין. מ"ט דהאי מודעא ניתן ליכתב. וצורך המוכר הוא והאי לא ניתן ליכתב. והילכתא כמר בר רב אשי.
<h2>דף נא.</h2>
גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש וכול' אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה כדרב יוסף. דאי אכלה מקצת חזקה בחיי הבעל וכול'. והילכתא היכא דאחזיק בחיי הבעל ואכל שני חזקה בתר דמית, אע"ג דמחיי הבעל אחזיק הויא חזקה, כיון דלא מחיא בתר דמית בעלה. ולא לאשה בנכסי בעלה פשיטא כיון דאית לה עליה מזוני מצי אמר בעל, מזוני הוא דקא אכלה לא צריכא דאי ייחד לה ארעא אחריתי למזוני. ואפילו הכי לית לה חזקה.
<h2>דף נב.</h2>
וכולן שאמרו בשעת מיתתן ינתנו לפלוני יעשה כפירושן. פירוש ינתנו לאותן שאמרו. ואיכא דאמרי יעשה פירוש לפירושן. פירוש יביאו ראיה אותן שאמרו שהן שלהן, ויקבלום. וכן אם הביא הבעל ראיה או הרב יקחם. דביתהו דרבה בר בר חנה כי הות שכבא אמרה הני כיפי למרת יורני. ספר אחר, יבנה ברתי. אתא לקמיה דרב אמר אי מהימנא לך עשה כפירושה ואי לא עשה פירוש לפירושה. כלומר תביא הבת ראיה ותקח. איכא דאמרי א"ל אי אמידא. פירוש אי הבת עשירה, דראויין אותן הנכסים לה, עשה כפירושה, דודאי לא שיקרה. ואי לא עשה פירוש לפירושה. ירושלמי בהגוזל קמא [ב"ק פ"ט ה"ז], וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן יעשה כפירושן. רבא בר זבדא בשום ר' בא בר ממל, ובלבד בעדים. איתת רבה בר בר חנא כי הות מדמכא, אמרה אהן קדשיא דברתי, והוא אמר לית אינון אלא דילי. אתא עובדא קומי רב, אמר אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה.
<h2>דף נב:</h2>
אונות ושטרות. פירוש אונות, שטרי חוב ומקח וממכר, כדאמרן [גיטין ח' ע"ב] כותבין עליו אונו ואפילו בשבת. שטרות, שטרי הלואה. אמר רב חסדא לא אמרן, דעל הנושא ונותן להביא ראיה. אלא שאין חלוקין בעיסתן. דאמרי ליה מנא לך האי. אבל חלוקין בעיסתן אימור מעיסתן קימץ. פירוש (מן כבזה ופר ואקתני) [תרגום: מפתו חסך וקנה]. בד"א במחזיק אבל בנותן מתנה וכול'. משמע השתא זו היא חזקה, אחרת לא. ואקשינן אטו כל הני דאמרינן עד השתא לאו בני חזקה נינהו, אמר רבא ה"ק בד"א בחזקה שיש עמה טענה וכול'. תני רב שרביה בקדושין דבי לוי נעל גדר ופרץ כל שהוא בפניו ה"ז חזקה. והוינן בה, בפניו אין שלא בפניו לא. בתמיה. אמר רבא [ה"ק] בפניו אצ"ל לו לך חזק וקנה שלא בפניו צריך לומר לו מוכר לך חזק וקנה.
<h2>דף נג.</h2>
בעי רב מתנה היאך. כלומר בעי למימר לך חזק וקנה הנותן או לא. אמר שמואל מאי תיבעי ליה לאבא השתא ומה מוכר דיהיב ליה זוזי אי א"ל לך חזק וקנה אין אי לא לא במתנה לא כל שכן. ורב סבר מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב. והילכתא (בעי) כשמואל. וכמה כל שהו. דתנן במתניתין. כדשמואל דאמר. היה שם גדר והוסיף המחזיק תשלום עשרה טפחים, אי נמי הויא פירצה ופרץ בה עד כדי שיכנס בה ויצא, ה"ז חזקה. אקשינן הא תוספת היכי דמיא, אי קודם תוספתו לא היה אדם יכול לעלות והשתא נמי כן, מאי קא עבד. אי מקודם היה נעבר והשתא לא, דבר רב הוא זה, ואינו כל שהו. ופרקינן, לא צריכא כגון דמעיקרא סלקי לה ברווחא והשתא בדוחקא. ופירצה נמי אוקימנה כגון דמעיקרא הוו עיילי בדוחקא והשתא ברווחא. א"ר אסי א"ר יוחנן נטל צרור והועיל. פירוש לקרקע. ה"ז חזקה. מאי נתן ומאי נטל אילימא נתן צרור דסכר מיא. פירוש כגון שראה מקום שהיו מי הנהר נכנסין שם, שלא תפסד השדה בשטף, ונטל צרור ואפיק מינה מיא. האי מבריח ארי מנכסי חבירו הוא אלא נתן צרור דצבר לה מיא. פירוש כגון שהיתה שדה צריכה למים והיו מימיה מפכין ממקום אחר ויוצאין. ושם הוא לשם צרור וצברן, דזה אינו עליו דין שישביח שדה חבירו. אלא ודאי אחזוקי הוא דאחזיק. נטל צרור, נמי שלא היה למים מקום שיכנסו ממנו לשדה, ונטל הוא צרור והביא המים. והיינו דפתח ליה מיא. ואמר רב אסי א"ר יוחנן שתי שדות ומיצר אחד ביניהם. פירוש מיצר, מנהג חלוקת השדות שמניחין ביניהם אבנים גדולות, כל אחת רחוקה מחבירתה. ואותה רצועה שכנגד רחבן סביבות כל השדה הוא המיצר. ואינה לא לזה ולא לזה אלא בורה ועומדת. וראינו מי שפירש משעול כרמים. והשתא אם היו שתי שדות של גר וביניהן מצר, החזיק באחת מהן לקנותה קנה. לקנות אותה ואת חברתה, אותה המחזיק בה קנה האחרת לא קנה, המצר מפסיק. החזיק בה לקנות חברתה, אף היא לא קנה, דהא לא איכוון לה. פירוש, ובכל זה לא נתכוין לקנות המצר, וכן מפורש בירושלמי [פ"ג ה"א]. ובעיא דרבי זירא החזיק באחת מהן לקנותה והמצר וחברתה וכול', ובעיא דר' אלעזר החזיק במצר לקנות שתיהן וכול', סלקן בתיקו, ולקולא עבדינן. פירוש אפסרא, (קיאר) [תרגום: רסן].
<h2>דף נד.</h2>
א"ר ירמיה ביראה אמר רב יהודה האי מאן דשדא ליפתא לבי פילחי דגר וכול'. אם היה בקרקע הגר בקע, ובא אדם ושם בו ראש לפת קטן לא הויא חזקה, אע"ג דגדל אחר כן, ממילא גדל, לפי שבשעת נטיעתו לא השביח בקרקע כלום. שאילו חפר ושמו הוי ליה שבח דמקני. אמר שמואל האי דפשח דיקלא. פירוש תלש ענפיו, כדכתיב ויפשחני, שמני שומם דאיכה [ג' י"א]. אם תלש מכל צדדיו גלי אדעתיה דלהנאת הדקל איכוון וקני. אבל אם תלש מצד אחד, להאכיל בהמתו איכוון ולא למיקני. אמר שמואל האי מאן דזכי זוכיא. פירוש היה מנקהו ומסקלו מחתיכות עצים וכיוצא בהן, כדכתיב [איוב ל"ג] זך אני בלי פשע. אם היה לוקח חתיכה קטנה וגדולה אדעתא דארעא. אבל אי שקל רבה ושבק זוטרא לקושש עצים איכוון ולא קני. ואמר שמואל האי מאן דתקיל תיקלא. פירוש משוה פני הארץ בחוט המשקולת. וי"א מסיר מכשולותיה, כדכתיב [קדושים י"ט] מכשול, ומתרגמינן תיקלא. פירוש מוליא, גבשושית. נצא, חפירה. ועכשיו אם עקר הגבשושיות ומילא מהן החפירות, למיקני ארעא איכוון וקנה. אבל אם היה עומד במקום המוליא והיה עוקרה ופורשה ממקומה, אי נמי בנצא והיה חופר סביבותיה ומשליך לתוכה, לעשות מקום לגורן איכוון ולא קנה. ואמר שמואל האי מאן דפתח מיא לארעא דגר. אם פתח מקום הכניסה, וכנגדו ליציאה, לצוד הדגה נתכוין ולא קנה. ההיא איתתא דאכלה בתפשיחא תליסר שני. פירוש דקל של גר, ובאה היא ופשחה מצד אחד, חשבה כי קנתה ואכלה פירותיו על סמך אותו קנין י"ג שנה. אתא ההוא גברא רפק ביה פורתא וכול'. פירוש מפרש לקמן כי אכילת פירות בנכסי הגר לא הוי חזקה. והצר צורה בנכסי הגר קנה.
איתמר שדה המסוימת במצריה. פירוש שדה גר שתחומיה ידועין. אמר רב הונא אמר רב כיון שניכש בה מיכוש אחד קנה כל השדה. דכיון שמצריה מסויימין, לקנותה כולה איכוון. ושמואל אמר לא קנה אלא מקום מכושו בלבד. והילכתא בהא כרב, דהא אמרינן ושאינה מסויימת כמה קנה באותו מכוש. פירוש דכיון דאינה מסויימת ליכא למימר דלכולה איכוון. אמר רב פפא כדאזיל תַו0ור0א בתורי והדר. פירוש כדי הליכת הצמד במחרישה וחוזר, כמין גם. דלבציר מהכי לא אסיק דעתיה. ותו דהא רב נחמן קאי כותיה. מקצת פירשו כמו מהלך צמד בקר של מחרישה בתלם אחד, וחוזר ועושה תלם אחר, כשיעור אותן שני תלמים קני ולא יותר.
<h2>דף נד:</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל נכסי הגוי הרי הן כמדבר כל הקודם בהן זכה. פירוש ישראל שלקח שדה מגוי, משעה שפרע המעות סילק הגוי רשותו, וישראל אע"ג דזוזיה קני ליה, אפילו הכי אשטרא סמכא [דעתיה], ולא גמיר וקני עד דמיכתב ליה שטרא. ואי אחזיק ישראל אחרינא להאי ארעא ביני ביני קנה בחזקתו, ומחזיר מעות לשני. א"ל אביי לרב יוסף ומי אמר שמואל. דשני קנה חזקתו. והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר שלא יקנה אדם קרקע אלא באיגרתא. פירוש (בט'היר מן ענד אל סלטאן) [תרגום: באישור מאת המלך]. וכל שלא באה בידו איגרת המלכות ונכתב הטסקא על שמו לא קנה. א"ל אנא לא ידענא עובדא הוה. במקום פלוני בישראל דזבן ארעא וכול'. א"ל אביי דורא דרעואתא קאמרת, אותן השדות של אנשים נחבאין היו, ואותו הגוי ירד עליהן בדינא דמלכותא דאמר מאן [ד]יהיב טסקא ליכול ארעא. וכיון דלאו נחלתו קא זבין לא איצטריך זבונא איגרתא. אבל היכא דזבין גוי מנחלתו לא מיקניא אלא באיגרתא דמלכא. ואמר ר"ח ז"ל א"ל אביי דורא דרעוותא מרייהו דבאגא הוו ומיטמרי ולא פרעי טסקא דמלכא, ודינא דמלכותא מאן דפרע טסקא ליכול ארעא, וכיון דאמר האי דרפק בההיא ארעא אנא פרענא טסקא דמלכא אשתכח דמלכא מסרה ליה. אבל היכא דלית ליה בה טסקא למלכא, ודינא דמלכותא דלא קני חד מחבריה ארעא אלא בשטרא, כל מאן דמחזיק בארעא דישראל דזבנה ישראל מגוי, ועדיין לא מטא שטרא לידיה דישראל ראשון, ואחזוקי לא אחזיק בה, ואתא ישראל אחר ורפק בההיא ארעא ואחזיק בה, לא הוי [חזקה]. דקיימא לן כאביי דהוא בתרא ומוקים לשמעתא דשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. וכן הלכה. וכן קיבלנו מרבותינו. אמר ברוך בן שמואל הספרדי, לא סלקא דר"ח ז"ל. דהא בהדיא פסק רב נחמן בההוא דינא כשמעתיה דרב יהודה, דאלמא לא חיישינן לאוקימתא דאביי. ושלח רב הונא בן אבון ישראל שלקח שדה מגוי ובא ישראל אחר והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו וכול'. אע"ג דאיהו מפיק לה מסוגייאתא, ופריש לה הכי הא דשלח רב הונא בר אבון וכול', בארעא דערקו בעליה ונחת בה ההוא גוי ופרע טסקא למלכא ואכיל ארעא, והשתא זבנה לישראל, כיון דאתא ישראל אחרינא ומחזיק בה ואמר אנא פרענא טסקא ואכילנא ארעא הדין עמו. אבל ארעא דהיא ירושה או קנייה מיד בעליה ביד גוי, איך יוכל ישראל לירד ולהחזיק בה, הלא כשישוב ישראל הקונה אל הגוי המוכר ויוציאנה מידו, שיכול לומר לו מי הורידך בארצי. לפיכך אי אפשר אלא כמו שאמרנו.
<h2>דף נה.</h2>
אמר רבה הני תלת מילי אשתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל. חדא דינא דמלכותא דינא. פירוש ודאי דשקיל מלכא מהאי ויהיב להאי קני. ואידך אריסן דפרסאי עד ארבעין שנין. פירוש החזקה בדת הפרסיים ארבעים שנה, שכיון שאכל השדה ארבעים שנה בשופי אע"ג דבתר הכי לא מפיק שטרא לא חייש ליה. הילכך ישראל שלקח שדה מפרסי, ובא ישראל אחר וערער עליה, אם עמדה אותה השדה ביד הפרסי ארבעים שנה לא חיישינן לעירעוריה. ואידך הני זהרורי דזבני ארעא לטסקא זבינייהו זביני. פירוש שרי מסים שמכרו שדה אדם בשביל המס של קרקע הוי זביני, ואי אתא בעל הקרקע לא מצי מפיק. וי"מ זיהררי ממונה המלך לקבל טסקא דפרדיסי. ופירוש זיהרא, פרדיסי. וה"מ דזבנה לטסקא, דארעא משתעבד ליה. אבל זבנה בשביל כרגא, דהוא מס גולגולת, לא הוי זביניה זביני, מ"ט כרגא בראשי אנשים מונח ולא משתעבדא ליה ארעא.
<h2>דף נו.</h2>
שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין. לבעל הקרקע. דאתו לאפסודיה. והיכא דאסהוד שנים שאכלה ראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית והוזמו משלשין ביניהן, דכל כת נותנת שליש. [נ"ו ע"ב] והיכא דאסהוד שלשה אחים אחד על הראשונה ואחד על השניה ואחד על השלישית, ונכרי מעלמא מצטרף עם כל אחד מהם בשנתו. הרי אלו שלש עדויות, דשנה שנה מעידין. והן עדות אחת. דאי הוזמו עידי שנה אחת בטלה כל העדות. דאלו השלש כתות, אם הוזמה כת אחת, השתים עומדות. וכך מפרש פירוש, הרי אלו שלש עדיות. ואילו היה מעיד אחד בשנים היתה בטלה העדות. דאמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול [עדותן בטילה]. והן עדות אחת. דאין משלמין עד שיוזמו כולן. וכבר פירשנוה בפרק דיני ממונות בתרא [מכות ה' ע"ב] הילכת אלו הן הקרובים. ירושלמי [פ"ג ה"ו], הוזמו עידיו הרי זה נותן לו השדה ואכילת פירות שלש שנים. דייקינן מדקתני משלשין ביניהן אלמא פסקינן כסהדותייהו. ואוקימנא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתניא בתוספתא א"ר יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה אמר לו הרי שאכלה ראשונה בפני שנים שניה בפני שנים שלישית בפני שנים מהו, א"ל ה"ז חזקה, אמר לו אף אני אומר כן אלא שרבי עקיבא חלוק עלי בדבר שהיה ר"ע אומר דבר ולא חצי דבר. פירוש דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר, דריש ביה ר"ע דבעינן שיהיו כל אחד מהעדים מעיד בכל הדבר. והדבר הכא הוא חזקת שלש שנים, דמפיק שדה מיד בעליה. השתא אי איכא סהדי דידע כל חד מינייהו דשני חזקה אכלה שפיר. (אלא) [אלמא] לא מצטרפי שנה שנה, דאחצי דבר מסהדי, ולית בהו מסהיד אדבר. אקשינן לרבנן, האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה, אילימא למעוטי אחד אומר אחת בגבה ואחד אומר אחת בכריסה הא חצי דבר וחצי עדות הוא. פירוש דבר, שתי שערות. עדות, שני עדים. אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה. פירוש שנדרה או עברה עבירה, ובאו שני עדים והעידו כי אנחנו בדקנו אותה סמוך לנדר או לעבירה, ומצאנו בגופה שערה אחת בגבה. ושנים אחרים אומרים אנחנו בדקנו ומצאנו שערה אחת בכריסה. ואע"פ ששנינו [נדה נ"ב ע"ב] שתי שערות שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה, ה"מ היכא דמסהדי תרי דחזו להו תרוייהו בחדא זימנא. אבל הני לא מצטרפי לחיובה, דכל חד מינייהו אסהיד דקטנה היא. וליכא מאן דמסהיד במידי דמיחייבא ביה. ושניא מתניתין דחזקה ד[ב]כל כת וכת חיובא איתא. וצריכה עיון.
<h2>דף נו:</h2>
ירושלמי בפרק שבועת העדות [שבועות פ"ד ה"א], אין מקבלין העדים אא"כ ראו שניהם כאחת, רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה. ר' ירמיה ר' שמואל בר רב יצחק בשם רבי יצחק שאמר בשם רב, מודים חכמים לר' יהושע בן קרחה בעידי בכורה ובעידי חזקה. ר' בא בשם ר' ירמיה אף בעידי סימנין כן. מהדא פשיטא בזה אומר ראיתי שתי שערות בגבה ואחד אומר ראיתי [בגבה, ואחר אומר ראיתי] שערה אחת בכריסה לא אמר כלום, כל שכן גבו וגבו. שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבה ואחד אומר ראיתי שערה אחת בכריסה. ר' יוסי בר' בון ור' הושעיה בשם שמי, חד אמר פסול וחד אמר כשר. מ"ד פסול במעיד חצי סימן. ומ"ד כשר אני אומר שמא נשרה. אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו ואחד אומר [ראיתי שנים] בכריסו ר' בא אומר דברי הכל כשר. ר' חגי אומר דברי הכל פסול. ר' יוסי אומר כמחלוקת. ר' יודן אומר כמחלוקת. [אמר ליה ר' יוסי] ולרבי חגי הא ר' יודן סבר כותיה, אמר ליה דרביה אנא פליג, כל שכן עילויה. א"ר מנא יאות א"ר חגי אילו שטר שמחותם בארבעה חותמות, זה מתיר על שנים וזה מעורר על שנים, וקרא עליו ערעור, שמא כלום הוא, ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים, וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים. ר' חנינא שמע לה שאני שני חזקה, אילו אחד מעידו שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית, ואחד מעידו שאכלה רביעית וחמישית ושישית, שמא כלום הוא, ואין כל חזקה צריכה שני עדים. הכא כל סימן צריך שני עדים.
אמר רב יהודה. היכא דאסהוד תרי סהדי דאכלה שני חזקה, מיהו חד אסהיד דאכלה חיטי וחד אסהיד דאכלה שערי ה"ז חזקה. מתקיף לה רב נחמן אלא מעתה אחד אומר וכול'. ודחינן הכי, השתא התם בשתא דקא מסהיד וכול'.
<h2>דף נז.</h2>
שלשה אחין ואחד מצטרף עמהם וכול'. ההוא שטרא דהוו חתימי עליה בי תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוה דהאי חייא וחד אחרינא לאסהודי אחתימות ידא דאידך סבר רבינא למימר היינו מתניתין שלשה אחין וכול'. ושטרא קיים. א"ל רב אשי מי דמי התם. במתניתין חצי הממון הוא היוצא על פי שלשה האחין. הכא. שלש רבעין יוצא על פי האחים. והילכך לא מיקיים.
אלו דברים שיש להם חזקה וכול'. פירוש לאו דאחזיק בה בכולה חצר וקני לה, אלא לההיא דוכתא לחודא דקא אשתמש בה. כגון אם היתה חצר לשני שותפין ונהג אחד מהן להעמיד בהמתו או תנורו או כיריו או ריחיו במקום אחד באויר החצר ארעי או שגידל תרנגוליו או שצבר זבליו, לא הויא חזקה. דמצי למיטען בה דהאי דוכתא דידי לחודי היא. אבל עשה מחיצה לבהמתו וכול'. אי נמי נהג להכניס תרנגולין בבית מבתי החצר כדרך בני אדם להקפיד על התרנגולין בבית. אי נמי עשה מקום לזבלו וכול', הויא חזקה לאותו מקום ויכול לטעון כי שלי לבדי הוא ואין לך בו שותפות. קס"ד דמתניתין במחזיק בחצר חבירו בכה"ג. אקשינן מאי שנא רישא. דלא הויא וסיפא דהויא. אמר עולא כל שאילו בנכסי הגר קנה וכול'. דסיפא דומיא דנעל גדר ופרץ. ודחה רב ששת האי כללא, נירא דבנכסי הגר הויא חזקה בנכסי חבירו לא הויא חזקה. והא אכילת פירות דבנכסי חבירו הויא חזקה בנכסי הגר לא הויא חזקה אלא אמר רב נחמן [נ"ז ע"ב] הכא בחצר השותפין עסקינן אהעמדה כדי לא קפדי אינשי אמחיצה קפדי. אקשינן ואהעמדה לא קפדי והתנן בנדרים [מ"ה ע"ב], השותפין. פירוש בחצר. שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר. פירוש דקסבר האי תנא דליכא ברירה, אלא כל חד בדחבריה אזיל. וכיון דקפדי אהדדי בהליכתן קא מיתהני חד מחבריה. הדר אוקמה ברחבה שאחורי הבתים וכול', ורב פפא אוקמה בחצר השותפין. מיהו איכא דקפיד אהעמדה כדי ואיכא דלא קפיד, גבי חזקה דממונא היא מקילינן ואמרינן לא קפיד, גבי נדרים דאיסורא הוא מחמרינן ואמרינן קפיד. רבינא אמר לעולם ליכא מאן דקפיד אהעמדה כדי, וההיא מתניתין דנדרים רבי אליעזר היא, דאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה. פירוש אם קנה ממנו, וויתר לו מעט, כדרך שהמוכרין מוותרין אסור. ואע"ג דמכוח מכרו אתא ליה. דקסבר דאיכא קפידא אוויתור. הן הכי [נמי] סבר בחצר.
<h2>דף נז:</h2>
א"ר יוחנן משום ר' בנאה בכל. דבר. שותפין מעכבין זה על זה. שלא יעשה בחצר. חוץ מכביסה לפי שאין דרך בנות ישראל להתבזות. בהליכה לנהר לכבס. א"ר בנאה חלוק ת"ח כל שאין בשרו נראה מתחתיו. פירוש (כאנת אלנום בקמצהם ובמעארקהם וביות אהל אל עלם גיר כאליה מן אל מצאחף פילזם אן יכון ספיק חתי אן כאן דקיק פדלך חסן ואנמא אן כאן כפיף מתל אל שרוב ט'הר מן תחתה עריאן ורבמא קאם באל ליל לחאג'ה פראג'ה קאים קדאם אל מצאחף עריאן). [תרגום: היתה השינה עם חלוקיהם וכתונת הזיעה שלהם, ובתי אנשי החכמה אי אפשר שלא יהיו בהם ספרים ולכן צריך שיהיה מעובה באופן שאפילו היה דק הוא טוב, אבל אם היה קלוש כמעשה רשת הוא נראה ערום מתחתיו ושמא יקום בלילה להתפנות הרי הוא עומד בפני הספרים ערום]. וכתיב [שמות כ'] לא תגלה ערותך עליו. (ואיצ'א רבמא כאן יום יקעד פי ביתה גיר מסתור) [תרגום: וכמו כן שמא ביום ישב בביתו בלתי מכוסה]. ודרך תלמיד חכמים אל צניעות. (וטילסאנה יחתאג' אן יכון רחב בחית אן סבל טנאביה לא יט'הר מן בין אל טנאבין והדא מוגוד פי אל בראניס. וקד קיל פי רדא אל אלתחאף יחתאג' יכון כאמלא חתי יגטי ראסה בה ולא תבין תיאבה מן עטפיה אכתר מן קבצ'ה) [תרגום: ומעילו העליון צריך שיהיה רחב באופן שאם הוריד את קישוריו לא יתעלה מבין הקישורים וזה מצוי במעילים. ויש שאמרו בסודר שמתעטף בו צריך שיהיה שלם כדי שיכסה ראשו בו ולא יהיה נראה בגדו מעיטופו יותר מטפח]. וא"ר בנאה שולחן ת"ח שני שלישי גדיל ושליש גלוי ועליו קערות וירק וטבעתו מבחוץ. פירוש גדיל, המפה הפרוסה סביב סביב. ושלישו הפנימי גלוי, שבו נותנין קערות וירק, כדי שלא תיטנף המפה. וטבעתו שנתפס בה מבחוץ, כלומר אינה סמוכה לישיבת הת"ח, אלא אם יושב במזרח, הטבעת לרוח אחרת. ואקשינן דהתניא מבפנים. ופרקינן ההיא בדאיכא ינוקא, דחיישינן שמא ימשוך ויקלקל. א"נ בדליכא ינוקא ואיכא שמשא, דחיישינן דילמא מיתפסי ליה מאניה ומקלקל. ואבע"א בליליא, דלא חזי שמשא כי היכי דליזדהר. כל זה לענין דרך ארץ ונקיות. אבל שולחן ע"ה דומה למדורה. פירוש מבולבל בלא תיקון, אלא דבר על דבר, והקדירות על הקדירות. ומיטה של ת"ח וכול'. פירוש הסנדלין לובשין בימי החורף ומנעלים מוצנעין. ומנעלין בימי הקיץ, ומצניעין הסנדלים. דת"ח לא משויי תותי פוריא שום מידי דאוכלין ומשקין, דרוח רעה שורה בהן. ושל ע"ה דומה לאוצר בלום. דכל מידי משוי תותי פורייה.
<h2>דף נח:</h2>
המרזב אין לו חזקה וכול'. אתאן לחצר חבירו, כיון שהיה גב ביתו בחצר חבירו. אמר רב יהודה אמר שמואל ה"ק המרזב אין לו חזקה מרוח אחת. פירוש אם היה המרזב ברוח מזרחית באמצע, ורצה בעל החצר להעתיקו לשליש או לרביע אותו כותל, כל כמיניה. אבל אם אמר להעתיקו לרוח צפונית יש לו חזקה, ולאו כל כמיניה. רבי חנינא אמר המרזב אין לו חזקה, שאם רצה בעל החצר לקצרו לא יוכל בעל הבית לומר לו לא. אבל אם בעל החצר בא לעקרו לגמרי, לאו כל כמיניה. ר' ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו חזקה שאם רוצה. בעל החצר. לבנות. במקום שפיכתו, לא יוכל בעל המרזב לומר כי אותו מקום שהמים נשפכין בו שלי הוא. ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו.
<h2>דף נט.</h2>
תנן המזחילה יש לה חזקה. קס"ד המזחילה מעץ, כמו שוקת שבאין בה המים לביתו של זה וחלל תחתיה, משמע יש לה חזקה דלא מצי לשנוייה. בשלמא לשמואל ולרבי חנינא שפיר, דאפילו ברוח אחת יש למזחילה חזקה, ולא יוכל לא להרחיב ולא להצר ולא להאריך ולא לקצר. אלא. לרבי ירמיה במרזב בונה תחתיה במזחילה לא יבנה תחתיה. מאי נפקא ליה. לבעל המזחילה. מינה. כלומר מה יפסיד בבנינו. ופרקינן, הכא במזחילה של בנין עסקינן. פירוש שהיא בנויה בקרקע בחצירו, ועל כן יוכל לעכב בנינו. דא"ל תרערע אשיתא. של מזחילה. וקיימא לן כרבי ירמיה. וי"א כר' חנינא. סולם המצרי, דהוא קטן ומיטלטל. אין לו חזקה, ואם העמידו אדם בחצר חבירו שיעלה ממנה לגג או לחלונו, לא יוכל לטעון כי שלי הוא מקומו. דכיון דמיטלטל וקטין לא קפדי עליה. אבל הצורי, דגדול וקבוע, יש לו חזקה. ופירוש חווקין, מעלות.
<h2>דף ס.</h2>
לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וכול'. אם נתרצו לפתוח זה פתח וזה פתח וקדם האחד ופתח, צריך השני לעקם. דהא בלעם לא הכיר צניעות ישראל אלא שלא היו פתחי אהליהם זה כנגד זה. היה הפתח קטן לא יעשנו גדול. סבר רמי בר חמא למימר וכול'. פירוש בראש מתניתין דכל פתח שרחבו ד"א ופחות, נותנין לו בחלוקה ד"א. יותר מכן נותנין לו מלואו. והשתא נמי קסבר אם הוא פתח רחב ד"א לא ירחיבנו לשמונה. דשקיל בתר הכי בחלוקה שמונה. אבל בר תרתי לישווייה בר ארבע שפיר, דבין כך ובין כך ד"א שקיל. ודחה רבא האי סברא. וקיימא לן כותיה. אחד לא יעשנו שנים. ובהא נמי דחה רבא סבריה דרמי בר חמא. וקיימא לן כותיה. אבל פותח הוא בר"ה וכול'. פירוש כגון שיש בין שתי החצירות או שני הבתים ר"ה עוברת. דא"ל סוף סוף בעית איצטנועי מבני ר"ה.
מתניתין. אין עושין חלל תחת ר"ה וכול'. פירוש ר' אליעזר אזיל בתר אומדנא דהשתא בנזיקין, [כמו] שפירשנו בפרק לא יחפור. ורבנן זימנין דמיפחית ולאו אדעתיה. [ולא] מתקן ליה. אין מוציאין זיזין וכול'. פירוש דקא מעכבי רבים. אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא. פירוש כונס כדי בליטת הזיזין. לקח חצר ובה זיזין וכסוסטראות לר"ה הרי הן בחזקתן. דאיכא למימר כונס לתוך שלו הוה. [ס' ע"ב] ובעינן היכא דכנס לתוך שלו להוציא ונתרשל, מהו שיחזור ויוציא וכול'. אסיקנא דכו"ע לא פליגי דמוציא. כי פליגי להחזיר כותלים למקומן, כגון שחזר בו מלהוציא. רבי יוחנן אמר אינו מחזיר משום דרב יהודה וכו'. והילכתא כר' יוחנן. לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות ה"ז בחזקתה. אמר רב הונא נפלה, אותה חצר, חוזר ובונה אותה, כמו שהיתה בזיזין וגזוזטראות מוצאות.
<h2>דף סא.</h2>
המוכר את הבית לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו. פירוש כגון שמכר לו הבית סתם. מאי יציע הכא תרגימו אפתא. פירוש כגון שיחלקו הבית במחיצה ולא יגיענה עד התקרה, אלא יניח חלל ויקרה אותו חלק. דהוי ליה בית תוך בית. פעמים פותחים פתחו לבית ופעמים לאחורי הבית. וי"א כי כך דמותו, מכניסים קורות בחצי רום כותל הבית מבפנים, ומקרין עליהן, ועושין לאותה תקרה מחיצות מגיעות לתקרת הבית, שנמצא משתמש בכל קרקעית הבית, ומתרווח באותה עלייה שעשה באוירו. וזה הוא העיקר. ורב יוסף אמר ברקא חלילא. פירוש (ברג'א מג'ופא) [תרגום: מגדל חלול], כגון שהיה בולט מכותל הבית ולחוץ בנין (מתל אל מחארב ואל היאכל) [תרגום: כגון הצריחים וההיכלות]. ופעמים שפתחו לחוץ. ומ"ד לא מכר אפתא. שהיא תחת תקרת הבית ובתוכו כל שכן ברקא חלילא. דלא מכר. ומ"ד [לא] מכר ברקא חלילא. מפני שהיא חוץ לבית, אבל אפתא מכורה. ולא את החדר שלפנים ממנו. פירוש כגון שחצי הבית הפנימי חלוק מן החיצוני בכותל מהקרקע עד התקרה. אקשינן השתא ומה היציע שעומד באויר הבית, דאיכא למימר דמין הבית הוא אמרת לא מכר, חדר דבית בפני עצמו [הוא] מיבעיא [ס"א ע"ב] ופרקינן לא צריכא דמצר ליה מיצרי בראי. כגון שכתב לו בית לוי מן הצפון ובית יהודה מן המערב ובית יששכר מן הדרום והפתח מן המזרח לר"ה או לחצר. מהו דתימא כל הסמוך למצרים מכר לו והחדר בכלל קמ"ל דלא. כדרב נחמן דאמר המוכר בית לחבירו בבירה גדולה. פירוש דמכל צדדיו רשויות המוכר. אע"ג שמצר לו. בשכוני הבירה. מצרים הרחיב לו. כלומר מצרים שיש בינו וביניהם רחב כתב לו, ולא קני בירה, אלא הבית לבדו. אוקימנה דאיכא רובא דקרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דקרו לבירה בית, מהו דתימא כולה זבין ליה. קמ"ל מדהוה ליה למיכתב ולא שיירתי בזביני אלין קדמי כלום, ולא כתב ליה, ש"מ שיורי שייר. ובית לחודיה זבין, וקני ליה ביתא שרוחותיו לשכנים שאמר, כגון שאם כתב לו בית לוי מן הצפון, יקח הבית שצפונו פונה לבית לוי, אע"ג שבינו לבינו רחב.
<h2>דף סא:</h2>
ואמר רב נחמן המוכר לחבירו שדה בבקעה. שכולה שלו, והיה למזרח הבקעה נהר, ולצפונה נהר, ולמערבה יער, ולדרומה דרך הרבים, וא"ל שדה אחת שרוחותיה מכוונות כנגד אלו התחומין. אוקימנה נמי בדרובא קרו לשדה שדה ולבקעה בקעה ואיכא דקרו לבקעה וכול'. וצריכא דאי אשמעינן בית. הוה אמינא על כן לא קנה כל הבירה מפני שאין כל תשמישיה דומין לבית, דאיכא אוצר ובית הכסא ובית מטבחים ובית עצים ופרדס. אבל שדה ובקעה תשמישתן חד הוא לזריעה, אימא קנה הכל קמ"ל. ואי אשמעינן שדה. הוה אמינא, על כן לא קנה הבקעה. משום דלא הוה ליה למימצר. פירוש ולא היה יכול לדקדק מצרי השדה, הואיל וכל שדות הבקעה שלו ותשמישן שוה. אבל בבית דהוה ליה למימצר. ולומר ממזרח בית עצים ובמערב אוצר ובצפון בית המטבחים ובדרום הפתח ופונה לפרדס, ולא מצר, אימא כל הבירה קנה, קמ"ל דלא קנה אלא הבית. והילכתא כרב נחמן, והיכא דזבין איניש לחבריה מידי, צריך למיכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום. ההוא דא"ל לחבריה ארעא דבי ר' חייא מזביננא לך, הוו ליה תרתי ארעאתא דמקריין דבי ר' חייא, אמר רב אשי חדא קאמר ליה תרתי לא קאמר. והיכא דאמר איניש לחבריה ארעאתא. מזביננא לך יהיב ליה תרתי דמיעוט ארעאתא תרתי. והיכא דא"ל כל ארעאתא דאית לי, יהיב ליה כל ארעאתא דאית ליה בר מפרדיסי ובסתנאי. ואי א"ל כל ארעאתא וזיהרא דאית לי, יהיב ליה נמי בוסתנאי ופרדיסי, לבר מבתי ועבדי. ואי א"ל כל נכסי, אפילו בתי ועבדי.
<h2>דף סב.</h2>
והיכא דמצר ליה מצר ארוך ומצר קצר. פירוש שהיתה שדהו מאה אמה על מאה אמה. במזרחה שמעון על כל ארכה. ובמערבה לוי ויהודה. זה בר מצרא חמשים אמה וזה בר מצרא חמשים אמה. והשתא כתב לו שדי מכורה לך ששדה שמעון במזרחה ושדה לוי במערבה. מאי אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר. דהיינו חמשים אמה. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי ויקנה כנגד ראש תור. עד ראש מאה. פירוש חוט יורד עד המאה. כגון זה,\raster(85-,85-)="Z636;" ומודה רב. שאם היו ראובן ושמעון במזרחה חמשים חמשים, ולוי ויהודה במערבה, וא"ל הוא ראובן ושמעון במזרח ולוי במערב, דראש תור אקנייה. דאם איתה דכנגד קצר מכר הוה ליה למצורי מצר לוי כנגד מצר ראובן. והיכא דהוה ראובן בר מיצריה מזרח ומערב ושמעון צפון ודרום. צריך למיכתב ליה מצר ראובן מתרתי רוחי ומצר שמעון מתרתי רוחי. ובעינא היכא דסיים לו הקרנות. כגון שהיתה קרן שדה ראובן לקרן שדהו, וכן ארבעה לארבע הקרנות, וכתב לו שדה ראובן בקרן מזרחית צפונית ושדה שמעון בקרן דרומית מערבית ושדה לוי בקרן צפונית מערבית ושדה יהודה בקרן מזרחית דרומית. מהו. קנה מקרן אל קרן בריבוע דהיינו כל השדה. או דילמא לא קנה אלא שני חוטין בכל השדה מקרן לקרן באלכסון. אי נמי כמין גמא. כגון שכתב לו שדה ראובן מזרח ושדה שמעון בדרום, קנה כל השדה, או דילמא צורה משולשת כגון זו קנה. \raster(85-,85-)="Z637;"
<h2>דף סב:</h2>
אי נמי בסירוגין, כגון שהיו ראובן ושמעון ולוי ויהודה וכלב במזרחה, יששכר זבולון ונפתלי גד חצרון במערבה, אשר יוסף בנימין דן זבולון בצפונה, מנשה פרץ זרח חמול בדרומה. וכך היו מסודרין. וכתב לו הוא, ראובן לוי וכלב במזרח, יששכר נפתלי וחצרון במערב, אשר זבולון דן בצפון, מנשה פרץ חמול בדרום. קנה כל השדה, או דילמא לא קנה אלא רצועות כנגד מצרים הנכתבים. וסלקו תלתייהו בתיקו, ולקולא עבדינן, דתיקום ארעא בחזקת מרה והמוציא מחבירו עליו הראיה. והילכתא. היכא דמצר לו שלשה מצרים, והניח הרביעי. קנה כל השדה חוץ ממצר רביעי. פירוש השביל שהוא המצר, בין רחב בין צר. והני מילי דאין רחבו של מיצר רביעי מובלע באורך שני המצרים שכנגד שני ראשיו. אבל מובלע קנה. והני מילי היכא דאין במצר ט' קבין דחשיבי שדה כדתנן [י"א ע"א] לענין חלוקה. אי נמי דלית בה ריכבא דדיקלי. ואי איכא חד מהני אפילו מובלע, כיון דחשיב, שיורי שיירה. \raster(85-,85-)="Z638;"\raster(85-,85-)="Z639;"
אמר רבא הילכתא קנה כולן חוץ ממצר רביעי. וה"מ דלא הוה מובלע אבל מובלע קנה וכי מובלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין. אבל איכא עליה ריכבא דדיקלא א"נ הוי ט' קבין לא קנה. איכא דאמרי אמר רבא הילכתא קנה הכל ואפילו מצר רביעי וה"מ דמובלע אבל לא מובלע לא קנה וכי לא מובלע לא אמרן אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלי א"נ הוי ט' קבין. אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין קנה. שמעינן מתרוייהו לישני דשדה לא הוי שיור. ושמעינן נמי דהיכא דמובלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין קנה. לא מובלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי ט' קבין לא קנה. מובלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא לא מובלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא איתמר קנה ואיתמר לא קנה, הילכך שודא דדייני. פירוש אין בין שתי הלשונות אלא במובלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא אי נמי הוי ט' קבין, דבלישנא קמא דאמרת וכי מובלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא. משמע דלא קני. ללישנא בתרא דאמרת הני מילי דמובלע, משמע דקני. וכן לא מובלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין. ללישנא דאמר והני מילי דלא מובלע, משמע דלא קנה. ללישנא בתרא דאמר וכי לא מובלע לא אמרן אלא דליכא כול' משמע דקנה.
אמר רבא פלגא דאית ליה בארעא פלגא. פלגא בארעא דאית לי ריבעא. פירוש ראובן שהיתה לו שדה בשותפות עם שמעון לחצאין וא"ל ללוי פלגא דאית לי בארעא פלונית קנוי לך, קנה לוי כל חלק ראובן. אבל אם אמר לו פלגא בארעא דאית לי קנוי לך, לא קנה אלא חצי חלקו שהוא רביע מכלל השותפות. אמר ליה אביי מה לי הכי מה לי הכי. אישתיק רבא סבור מינה מדאשתיק אידי ואידי פלגא. אמר אביי אנא סברי מדאשתיק קבולי קבלה, ולא היא דחזינא שטרי דנפקי מבי רבא דכתב בהו פלגא בארעא וכול'. אלמא לא קבלה. והילכתא כרבא. אמר רבא מצר ארעא דמינה [כו'] פסיקא תשעת קבין. פירוש ראובן שכתב לשמעון שדה פלונית שמצריה כך וכך פליגא מינה נתון לך, קנה חציה, דפליגא היא חלוקה. אבל אם כתב לו פסיקא מינה, פירוש קטיעה, אין לו אלא תשעת קבין, דחשיבי שדה, כדתנן [י"א ע"א] לא את השדה עד שיש בה תשעה קבין לזה וכול'. א"ל אביי מה לי הכי מה לי הכי. סבור מינה דקסבר דהכי והכי פלגא. ולא היא, דהכי אמר רב יימר משמיה דאביי בין כך ובין כך אם ייחד לו מצראנהא קנה חציה. לא ייחד לו מצרנהא תשעת קבין.
<h2>דף סג.</h2>
ופשטינן דהיכא דאמר שכיב מרע יחלוק פלוני בנכסיי, דפלגא שקיל. כי קא מיבעיא לן היכא דאמר תנו חלק לפלוני בנכסיי מהו. ופשטה רבה בר קיסרי. ספר אחר, קיסי. מהא דתניא בתוספתא [פ"ו ה"ה], המוכר חלק לחבירו בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע וכול'.
רבינו חננאל ז"ל, האומר תנו חלק לפלוני בנכסיי וכול'. פרשינן טעמיה דסומכוס ואמרינן קסבר סומכוס כל (המקילה) [המקנה] חצי בורו, בפירוש אומר הקניתי לפלוני חצי בורי, וזה כיון ששינה ואמר חלק, י"ל חציו קאמר וי"ל חצי חציו קאמר. וכיון דלא מתברר הו"ל ספק. וסומכות לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין. לפיכך חצי הבור שהוא הספק חולקין אותו. לפיכך נוטל הקונה רביע. ורשאי הקונה הזה ליטול רביע מי הבור להסתפק ממנו כל צרכיו להשקות בהמתו ולרחיצת כליו ולבשל קדרתו ולשתייתו. ואם עוד שינה בלשון ואמר תנו חלק לפלוני בבור למלאות בחבית, מיעט השקאת בהמתו, שדרך בני אדם לצרכיהן לדלות מים בחבית, ולבהמה בדלי. וכיון שפירש חבית מיעט הדלי. הילכך נוטל חצי הרביע בבור, שהוא חלק אחד משמונה חלקים בבור. וזהו פירוש לחבית אין פחות משמונה. ואם שינה גם מזה הלשון ואמר תנו חלק לפלוני בבור לקדרה, אין פחות מחצי שתות, שהוא חלק [אחד] מי"ב, [כי] באמרו לקדרה מיעט החבית. שהקדרה אינה אלא לבישול וכל שכן לשתייה. לפיכך אמר סומכוס לחבית חצי הרביע, לקדרה שליש הרביע שהוא חלק אחד מי"ב בבור. ואם עוד שינה ואמר תנו חלק לפלוני בבור לטפיח, שהוא כלי חרס העשוי לשתות בו מים, שמיעט גם מי תבשיל הקדירה, נותנין לו רביע הרביע, שהוא חלק אחד מי"ו בבור. אמר ברוך בר שמואל הספרדי, האי סברא דרבינו חננאל ז"ל דחויה מכמה אנפי. חדא דקיימא לן דלית הילכתא כסומכוס אפילו בשמא ושמא. והיכי פשטינן בעיין ממידי דלאו הילכתא. ותו מאי אין פחות. ותו דאם איתה שמא ושמא אי טעין קונה דפלגא יהב לי ליטעון יורש דחלק ממאה יהב לך. ומאי דוחקיה למיטען ריבעא. ברם דהא מילתא דברי הכל היא. וליכא למיתלייה אטעמא דשיעורי דרבנן. ומה דקים להו לא מיתלי אטעמי. והכין היא מילתא, דהיכא דנתן לו חלק בבורו סתם, דמשמע בין לשתות בין לבשל בין לכבס בין לבהמה, קים להו לרבנן דכל הני מילי לא ספיק [להו] בציר מרביעא. אלא אם מיעט בתשמישו ואמר לו, חלק לשום בחביתו, מיעט כביסתו ובהמתו, וסגי ליה בחצי אותו שיעור. ואי אמר לקדרתו מיעט השתייה. ואי אמר לטפיח שתייתו מיעט התבשיל. מיהו יותר הוא צורך התבשיל מצורך השתייה. והכי פשיטנן מינה כל חלק סתם ריבעא הוי. ויש ספרים שכתוב בהם "בבור בחבית בקדרה בטפיח". ומשמע דחלק נתן לו בהם.
<h2>דף סג:</h2>
אמר רב דימי מאן דזבין ביתא לחבריה צריך למיכתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא מ"ט עומקא ורומא בסתמא לא קני. פירוש אם לא כתב לו עומקא ורומא לא קני ליה. פירוש עומקא ורומא, להגביה ולהשפיל. הכי תניא בתוספתא [פ"ג ה"א], א"כ למה כתב לו עומקא ורומא שאם רצה להגביה מגביה, להשפיל משפיל. ואם כתב לו עומקא ורומא, אהני לכה"ג. אבל אי כתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא אהני לבור ודות ומחילות. ואתאן לסיועיה ממתניתין, דתנן ולא את הבור וכול', ואי סק"ד דבסתמא קני עומקא ורומא ניהני עומקא ורומא למיקני בור ודות ומחילות. ודחינן הב"ע שלא כתב לו עומקא ורומא. דאי כתב לו הוה מהני לבור ודות. אקשינן והא אע"פ שכתב קתני. ופרקינן ה"ק אע"פ שלא כתב כמי שכתב דמי למיקני עומקא ורומא. ולמיקני בור ודות, אי כתב ליה עומקא ורומא אין ואי לא לא. ת"ש ולא את הגג וכול'. ואי סק"ד בסתמא קני עומקא ורומא, כי גבוה עשרה טפחים מאי הוי הא קא קני רומא. ודחינן כיון דגבוה עשרה טפחים חשוב. ולעולם דרב דימי איתה. א"ל רבינא לרב אשי ת"ש. דליתיה דרב דימי דאמר ר"ל וכול'. ואי סק"ד בסתמא לא קני בה עומקא ורומא למה לי על מנת, הא לא קני עומקא ורומא. ודחה רב אשי, לעולם בסתמא לא קני עומקא ורומא, ואהני על מנת שאם נפלה הדיוטא חוזר ובונה אותה. שאילו לא א"ל ע"מ ונפלה היה אומר לו נסתלקה רשותך. והילכתא כרב דימי, דהא רב אשי נמי קאי כותיה, ובמתניתא דיקא כותיה דקתני א"כ למה כתב לו וכול'.
<h2>דף סד.</h2>
מתניתין ולא את הבור ולא את הדות וכול'. פירוש אם כתב לו במכר הבית עומקא ורומא, יכול להגביה כתלים ולהשפיל. ואי כתב ליה מארעית תהומא וכול' קנה ליה כל מידי, ואפילו בור ודות ומחילות. אסיקנן דבור בחפירה ודות בבנין. ותרוייהו בקרקע, כדתניא. וצריך ליקח לו דרך דברי ר"ע. פירוש צריך המוכר ליקח מן הלוקח דרך לבורו ולדותו. וחכ"א א"צ.
<h2>דף סד:</h2>
במאי קא מיפלגי ר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר. ולא שייר לגרמיה על פני הארץ שיורא. ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר. ודרך השאיר לעצמו. ודאמרינן בכל דוכתא ר"ע לטעמיה דאמר מוכר בעין יפה מוכר מהכא. וממאי דילמא בהא פליגי ר"ע סבר אין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו וכול'. אלא מסיפא מכרן לאחר. פירוש האי בורו ודותו בלבד א"צ לוקח ליקח ממנו דרך, דבעין יפה מכר, ודרך מכר לו. והא משנה יתירא לאשמועינן דר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר וכול'. דילמא מר סבר בתר דעת מוכר אזלינן כול'. פירוש וידעינן דניחא ליה למוכר דלא ליתן דרך. וקסבר ר"ע בתר דעתיה דלוקח אזלינן. אסיקנה מדקתני סיפא דפירקין לענין בור וגת ושובך, מכרן לאחר א"צ ליקח לו דרך וכול'.
<h2>דף סה.</h2>
אמר רב הילכתא כחכמים ושמואל אמר כר"ע. ואזדו לטעמייהו דאמר שמואל האחין שחלקו לקוחות הן ואין להן דרך זה על זה וכול'. פירוש האחין שחלקו נכסי אביהם ולקח כ"א מהן שדהו, ויש מהן שאין לה דרך אלא על חברתה, צריך בעליה ליקח לו דרך. והוא הדין בחצר, ולא יוכל להעמיד סולם בחלק אחיו לעלות לגגו אלא ברשות. ואין לאח להעביר בחלק אחיו אמת המים ולא לפתוח חלונות לצד אחיו. והזהרו בהן שהלכות הן. כהלכה למשה מסיני פירוש דמוכר בעין יפה מוכר. ורב אמר יש להן. וצריכא, דאי איתמר באחין הוה אמינא בהא אמר רב יש להן, משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך. דאמרי בעינן לדור ביה אנן כי היכי דדרו אבהתן. ואי אפשר בלא דרך וכול'. אבל בהא אימא מודה ליה לשמואל. דהלכה כר"ע. ואי איתמר בהא וכול'. והילכתא כשמואל דהילכתא כר"ע. איתמר שני בתים זה לפנים מזה. ומכרן שניהם או נתנן לשני ב"א בבת אחת. אין לפנימי דרך על החיצון, דהא בעין יפה אקנייה לחיצון. כל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר. פירוש דמאן [ד]יהיב מתנה טפי יהיב בעין יפה. חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה אין לו דרך. ואסיקנה דעדיף יופיות העין המתנה מבמכר. וכן הלכה.
מתניתין. המוכר את הבית וכול'. פירוש ואפילו כתב ליה מארעית תהומא. פירוש אצטרוביל, (קטעה כבש מותקה מבנייה אלדי יקף עליהא אל דולאב והו קלת) [תרגום: חתיכת סדן קבועה ובנויה שמעמידים עליה את גלגל הריחים, והוא קלת]. טעמא דמתניתין דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי. מדקתני לא מכר את המפתח אע"פ שתשמישא דבית הוא, אוקימנה דלא כר"מ, דאי ר"מ, דאמר מכר כל תשמישי הכרם. ואתאן למימר אפילו תימא ר"מ, התם בקנים קביע, הכא אין המסגר של מפתח קבוע בדלת. ודחינן הא דומיא דדלת קתני מה דלת קבוע אף מפתח קבוע. ואסיקנה מחוורתא מתניתין דלא כר"מ. ת"ר. בתוספת מסכתין [פ"ג ה"א]. המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא את המפתח, מכר את המכתשת החקוקה וכול'. ת"ר. בתוספת מקוואות פרק רביעי [ה"א]. צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. פירוש כיון שחקקו ירד לתורת כלי ופסיל את המקוה כשאיבה. קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה. כיון דבקרקע מחובר חקקו, כמאן דלית עליה תורת כלי. וכבר פירש[תיה] בתחלת פרק מרובה [ב"ק ס"ז ע"א]. מני לא ר"א ולא רבנן. אי ר"א האמר אפילו הכלי מחובר לקרקע כקרקע דמי, ואפילו חקקו ולבסוף קבעו אל יפסול. אי רבנן אפילו קבעו ולבסוף חקקו יפסול. ואמרינן הי ר"א אילימא דהא ברייתא דהמוכר את הבית. דילמא לעולם קסבר ר"א כלי קבוע אינו חשוב כקרקע, וקסבר בעין יפה מוכר, והכל מכר לו, מכתשת קבועה ותנור וכול'.
<h2>דף סז.</h2>
המוכר את החצר וכול'. פירוש כשאמר לו מארעית ארעא עד רום רקיעא. ואפילו כתב לו חצר זו וכל מה שבתוכה לא מכר לו לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה. דלא שייכי בענין החצר. רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר. ומילוסה ותרביצה אחד הן. ת"ר. בתוספתא [פ"ג ה"ב]. המוכר את החצר מכר בתים החיצונים ובתים הפנימיים אבל לא את החולסאות וכול'. אמר מר פתוחות לכאן ולכאן נמכרות עמה. והא תני ר' חייא אין נמכרות עמה. ופרקינן לא קשיא, דרוב תשמישייהו לגיו. נמכרות עמה. לבר. אין נמכרות עמה. פירוש חולסאות, סלעים כצונמא. ר"א אומר המוכר וכול' אמר רבא כל היכא דאמר ליה דירתא דירה כולי עלמא לא פליגי דבתי משמע. כי פליגי בדאמר ליה דרתא. תרגום חצר. ת"ק סבר בתי משמע ור"א סבר תרביצא משמע. איכא דאמרי כל היכא דאמר ליה דרתא כו"ע ל"פ דבתי נמי משמע. פירוש דלשון דירה הוא. כי פליגי היכא דא"ל חצר ר' אליעזר סבר תרביצא משמע ות"ק סבר כחצר המשכן. פי' דכתיב [שמות כ"ז] אורך החצר מאה באמה וגו'. ובכל אלו מאה אמה אהל מועד וקדש הקדשים, שהם כמו בתים, וקראם הכתוב חצר. וכן נמי כי אמר ליה חצר בתים בכלל. אמר רב נחמן מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית לא החזיק במצולה במצולה לא החזיק בחולסית. י"מ חולסית, קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית. ומצולה, קרקעית הנהר שמוצאין בו כסף וזהב. גרסינן במגילה [ו' ע"ב] צדו אחד חולסית ומצולה. ויש מי שפירש חולסית, סלע גבוה כמו הר. אקשינן והאמר שמואל מכר לו עשר שדות כול'. ופרקינן סדנא דארעא חד הוא, וכולה חדא תשמישתא היא, דלזריעה קיימי כולהו. אבל הכא חולסית תשמישתא לחוד ומצולה תשמישתא לחוד. פירוש סדנא, (ג'נאח. וי"א וצלה) [תרגום: כנף. וי"א חיבור]. א"ד אמר רב נחמן החזיק בחולסית וכול'. פשיטא דהאמר שמואל מכר לו עשר שדות וכול'. הכי השתא התם הוא דסדנא דארעא ותשמישתא חדא אבל הכא דהא תשמישתא לחוד והא לחוד אימא החזיק בזו לא החזיק בזו, קמ"ל. וקיי"ל כלישנא בתרא. יש מי שפירש חולסית, אבן צונמא לשטוח עליה בגדים. פירוש סדנא דארעא, גוף הקרקע כדאמרינן [ס"ח ע"ב] סדן השקמה.
<h2>דף סז:</h2>
ים טלפחא. פירוש בנין גבוה הוא עגול ויש לו שפה כמו טפח, משם יורד השמן ליקב. ממל. פירוש מפרכתא. היא אבן שמפרכת הזיתים. בתולות. הן הקורות שמעמידין בהן את הקורה כשמשתמשין תחתיהן בטלופחא. עמודין. ספר אחר עכידין. (הי אל מגאזל אלתי תטלע אל חג'ר אל כביר מתל מגאזל אלום אל מספד) [תרגום: הם העצים הסובבים המעלים את האבן הגדולה כמו כישורי הציר המשופד]. חומרתא. היא האבן הנקובה שמעמידין בה. קורה. היא הקורה הגדולה. תנו רבנן. בתוספתא [פ"ג ה"ג]. המוכר בית הבד מכר את היעדין. פירוש הן הן טלופחי. ואת היקבים. שהשמן יורד לשם. ואת המפרדות. כדאמרינן במתניתין. וי"מ מפרכות, חפירות שמשימין בהן הזיתים הפרוכים אחר יציאתן מתחת הקורה, ומשליכין עליהם מים, ומוציאין מהן ריח רע. ואת הריחים התחתונה אבל לא את העליונה ולא את העכידין. ספר אחר, העמודין. ולא את השקין ולא את המרצופין ולא את הגלגל. פירוש חומרתא. ולא את הקורה. פירוש מפני שאינן קבועין. ר"א [אומר] המוכר את בית הבד מכר את הקורה וכול'.
המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים. פירוש שיושבין עליהן במרחץ מפני חום הרצפה. ולא את הספסלים. שעליהן מפשיטין בני אדם בגדיהם. ולא את הוילאות. שפורסין על הפתחים. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין. ואפילו הכי לא מכר את המגורות של מים. פירוש בריכות. ומדמותו, נהרסו מַמְגורות [יואל א']. ולא אוצרות העצים. פירוש דמקומות בפני עצמן הן, דחשיבי. ת"ר. בתוספתא. המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים. י"מ הבית הפנימי [ששם] החום הרבה, שצריך לנסרים. ואת בית היקמים. ס"א קמים. הוא הבית החיצון שאינו חם כולי האי, ושם רוב עמידת בני אדם. ובית הספסלים. הוא הבית שמפשיטין בו בני אדם את בגדיהם. בית הוילאות. הוא בית שבו מתייחדים בני אדם ליטהר וכיוצא בזה, ויש בו חדרים, ווילון פרוס לפני כל אחד ואחד. וי"מ בית הנסרים, הבית שמצניעין בו הנסרים. ומפרש יקמין בגדים שמעטפין בהן ראשיהם במרחץ מפני החום. אבל לא נסרין עצמן וכול'.
<h2>דף סח.</h2>
ההוא דאמר ליה לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך, הוו חנוותא בריאתא שהיו שוטחין בהן השומשמין. הנטחנין. תבע להו לוקח, דהא תשמישא דבית הבד נינהו. אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא אם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. והנך חנוותא כיון דתשמישי בד נינהו הרי הן מכורין. א"ל אביי. מאי חזית דסמכת אהא מתניתא, סמוך אהא דתני ר' חייא אין כולן מכורין. פירוש כל חד מינייהו חשיב באפי נפשיה. אמר רב ששת חזינן אי א"ל בית הבד [וכל תשמישיו] אני מוכר לך ואלו הן מצריו. ומצר לו חוץ לחנויות, דהבליען בתוך המצר, קנה. דהקדים המצרים למכור [קודם התשמישין]. אבל אם א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואלו מצריו, דאקדים המוכר תשמישי למצרים, לא קנה. פירוש כי מצרים הרחיב לו. וקיימא לן כרב אשי.
מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוונייתא. פירוש עבד בקי בהגדת העיר וכל תשמישיה וכל מוצאיה ומובאיה. כדתניא בתוספת בבא מציעא דנזיקין, ישראל שנעשה לגוי אפוטרופוס או סנטר.
<h2>דף עא.</h2>
בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נתן את כולם. מ"ש מוכר דלא מכר את כולן. ומ"ש מתנה. דנתן את כולן. פירש ר' יהודה בן נקוסא לפני ר' נותן פירש ולוקח לא פירש. אקשינן זה לא פירש וזה לא פירש הוא. כלומר בסתם. אלא. לוקח היה לו לפרש ולומר משעת קנייתו דע שכך וכך אקח דאין בזה בושת. ואיהו דלא פריש אפסיד אנפשיה. מקבל מתנה לא היה לו לפרש דאין דרך ארץ בכך שיאמר לו פרש מה שתתן לי, ולא מפסיד מידי. ההוא גברא דאמר הבו לפלוני ביתא דמחזקא מאה גולפי. פירוש חביות. אשתכח דהוה מחזיק מאה ועשרין כול'. ואסקה רב אשי דמאן דיהיב בעין יפה יהיב וקנה כולו. וכן הילכתא. המקדיש את השדה הקדיש את כולן. פירוש המקדיש שדהו סתם הקדיש חיצת הקנים של בית רובע ושומירה שאינה עשויה בטיט וחרוב מורכב וסדן השקמה ובור וכול'. רש"א לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה. אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן. בפרק המוכר את הספינה. הקונה שני אילנות לא קנה קרקע. אפילו הכי מכר שדה ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע, דאפילו ר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ואינו משאיר לעצמו כלום, הני מילי גבי בור ודות דלא מזקי בשדה מידי סמיך דהדר ליה ולוקח דרך. אבל באילנות שיונקים בה הקרקע ומזיקין אותו לא היתה דעתו סומכת שלא ישייר, דילמא אמר ליה שקול אילנך וזיל. [ע"א ע"ב] תנן ר"ש אומר המקדיש וכול'. ותני עלה. בתוספתא. מה טעם הואיל ויונקין משדה הקדש ואי אמרת שיורי שייר מדנפשיה קא ינקי. פירוש דכי השתא אילנות לא ינקי מידי דהקדש, דקרקע משתייר בהדייהו. ופרקינן אמר לך רב הונא כול'. ומתמה לרבנן פשיטא. ומהדרינן הא קמ"ל דאי נפול הדר שתיל להו וכול'.
<h2>דף עג.</h2>
פירוש תורן, ("צארי") [תרגום: המוט הגבוה שעליו תלוי הנס]. וכן הוא אומר [יחזקאל כ"ז] ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליו. נס. (הוא אל קלע) [תרגום: המפרשים]. וכן הוא אומר שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לו לנס. עוגין. (היא "אל מראסי" אלתי תעווק אל מרכב) [תרגום: הם ה"מראסי" המונעים את הספינה מלשוט]. וכן הוא אומר [רות א'] הלהן תיעגנה. ואת כל המנהיגין אותה אלו המשוטות. פירוש "מקאדיף". וכן הוא אומר [יחזקאל כ"ז] אלונים מבשן עשו משוטיך. ת"ר, בתוספתא [פ"ד ה"א], המוכר את הספינה מכר את האסכלה. פירוש לוח נקוב באמצעיתו נתון בצד הספינה לשבת בו להפנות וכן קורין אותו בלשון ישמעאל. וי"א סולם קטן שעולין בו לספינה. וכן קורין אותו בלשון אדום. ואת בור המים שבתוכה. (הי אל אנכאליה) [תרגום: מקום כינוס המים שמתמצים מדפני הספינה]. וי"א לאצור בו מים מתוקים לשתות. ר' נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הביצית. פירוש שצדין בה דגים. והיא ספינה קטנה כמו עריבה שמשמשת הספינה. סומכוס אומר מכר את הדוגית. פירוש (צאדייה) [תרגום: סירת דייגים]. אמר רבא ביצית היינו דוגית ר' נתן דבבלאה [הוה]. שאין שטין [שם] אלא נהרות קרי לה ביצית, כדאמרינן [שבת ק"א ע"א] ביאצאתא דמישן. סומכוס דבר א"י הוא קרי לה דוגית, כדכתיב [עמוס ד'] ואחריתכן בסירות דוגה. ומתרגמינן ובנתכון בדוגית ציידין.
<h2>דף פב.</h2>
הגדילו לא ישפה. פירוש אם האריכו ענפי אותם שני אילנות, אין מחייבין אותו לקצן ולשפותן. דכיון דאין לו ללוקח קרקע, מצי למימר בארעא דידי קיימי. והיכא דמסיק ההוא אילנא צימחי, אי סלקי להו מן הגזע, דהיינו עמוד האילן, כדכתיב [ישעי' י"א] ויצא חוטר מגזע ישי, הרי הוא של לוקח. ואי סלקי מן השרשים למוכר. א"ר יוחנן כל שרואה פני החמה. פירוש שהוא על פני הארץ עומד זהו גזע. ושאינו רואה פני החמה. פירוש שנמשך שכב על פני הארץ, כל טמון, זהו שורש. ירושלמי [פ"ה ה"ב] דבי ר' ינאי אמרי הרואה את הצל זה הוא שורש, הרואה את החמה זהו גזע. אקשינן והעולה מן הגזע ללוקח, וליחוש שמא קדחי בגזע שלשה בדין. זמנין דמסקא ארעא שירטון. פירוש יגביה הקרקע ויתראו כג' אילנות מפוזרות בנטיעתן ויטעון אח"כ ג' זבנת לי ואית לי בארעא. אמר רב נחמן. כי תנן מן הגזע שלו לקוץ לו כל העולה. ואם בא להניחן, בעל הקרקע ממחה. קנה שלשה קנה קרקע וכול'. פירוש אם מתו, יבשו או נקצצו. וכמה. קרקע קנה. אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן. כל מה שיש תחת ענפיהן וכל מה שיש בין האילנות וחוץ לאילנות כמו עמידת אורה התאנים וסלו.
<h2>דף פג:</h2>
מכר את הקנה לא מכר את הכבד. פירוש הקנה, הריאה. תניא בתוספתא [פ"ד ה"ה] המוכר את הראש לא מכר את הלחי, ואם היה הטבח כהן ה"ז מוכר. המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים. מקום שנהגו למכור הרי אלו מכורות. ארבע מדות במוכרין. א) מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו. דלא הויא משיכה. מוכר אינו יכול לחזור בו, דאמר אילו היו יפות מי מצית הדרת בך. ב) רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו, ולא לוקה. ג) יפות ונמצאו יפות א"נ רעות ונמצאו רעות, דאין אחד מהן יכול לחזור בו. ד) שחמתית. פירוש תבואה שנתאדמה מחמת השמש, ונמצאת לבנה. לבנה ונמצאת שחמתית, עצי שמן ונמצאו שקמה כול', דכל אחד מהן יכול לחזור בו. דליכא למימר זה יפה וזה רע, הילכך לא הויא לגבי חד מינייהו חשיבא.
<h2>דף פד.</h2>
אמר רב חסדא המוכר לחבירו שוה חמשה בששה. דנתאנה לוקח, והוקיר החפץ ועמד על שמונה, לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר, משום דא"ל אילו לא אוניתן הות מצית הדרת בך, השתא מצית הדרת בך, בתימה. ותנא דמתניתין תני כה"ג דתנן יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו. פירוש ולא מוכר, אע"ג דהוקירו הרעות. וכן אם מכר שוה ששה בחמשה. דנתאנה מוכר. והוזל החפץ ועמד על שלשה. מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח, משום דאמר לו כול'. ותנא תונא רעות ונמצאו יפות יכול לחזור בו. ודחינן ממאי, דילמא בדרב חסדא תרוייהו מצי הדרי, בין מוכר דבבא קמא בין לוקח דבבא בתרא. וליכא לדמוייה למתניתין, דטעמא דמתניתין משום דרע רע יאמר הקונה. פי' דרך העולם כל הקונה קנין א"א שלא יאמר דרע הוא כל זמן שהוא לפני המוכר. והשתא בבבא קמא דמתניתין על כן אינו יכול מוכר לחזור, דכיון שא"ל מוכר יפות הן אמר איהו רעות הן. וכי אתי מוכר למיהדר ביה א"ל לוקח אנא רעות הוא דזבני. בבבא בתרא נמי דא"ל מוכר רעות הן, ואיהו נמי רעות אמר, כי נמצאו יפות לא מצי לוקח למיהדר. דאמרינן הוא דאמר ליה רעות אורח ארעא הוא דנקט, דמשכחת האי קרא משמש תרי בבי דמתניתין. ואית דסליק בהא שמעתא ונחית, ולא צריכא. ולית הילכתא כרב חסדא. ירושלמי בפרק הזהב [ב"מ פ"ד ה"ג], מכר לו חמשה בששה, ולא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר המטבע, ר' יעקב ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמרו, כשם שבטל מקח מאצל זה כך בטל מאצל זה. לישנא אחרינא, מאי קמ"ל דרב חסדא, היינו מתניתין, מהו דתימא היינו טעמא דמתניתין, משום דרע רע יאמר הקונה, קמ"ל. ואית דדחי לישנא בתרא דרב חסדא דנתאנה מוכר ודייק אקמא ממתניתין.
<h2>דף פד:</h2>
יין ונמצא חומץ וכול'. אתאן לאוקומה יחידאה היא, דאי רבנן הא שמעינן להו דאמרי יין וחומץ מין אחד הן, ר' אומר שני מינין. ודחינן אפילו תימא רבנן ע"כ לא קאמרי רבנן, דמין אחד הן. אלא לענין מעשר. דס"ל כר' אלעא דאמר מנין לתורם מן הרע על היפה וכול'. אבל לענין מקח וממכר דניחא ליה בחמרא לא ניחא ליה בחלא ודניחא ליה בחלא לא ניחא ליה בחמרא.
המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה. פירוש כגון שקצב עמו הדמים, וא"ל משוך לך עד שנמדוד אותם. מדד ולא משך לא קנה. ואם היה פיקח שוכר את מקומן. א"ר אסי א"ר יוחנן מדד והניח ע"ג סימטא. פירוש כגון שביל של יחידים. וי"א מקום של שותפין אבל אין לו מחיצות, קנה.
<h2>דף פה.</h2>
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום. פירוש אם מונח לשם, חוץ מר"ה. ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אפילו בר"ה. ולא פליגי, מאי ר"ה דא"ר יוחנן סימטא, ואמאי קרו לה ר"ה שאינה רה"י. הכי נמי מסתברא. דבסימטא קאמר. דא"ר אבהו א"ר יוחנן כליו של אדם כ"מ שיש לו רשות להניחו קנה, יש לו רשות אין אין לו רשות לא ש"מ. כיון דאוקימנה תרוייהו סברי דאין כליו של אדם קונה בר"ה, אותיביה מהא דתניא בתוספתא [פ"ה ה"א]. ארבע מדות במוכרין עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח בד"א במדה שאינה של שניהם אבל אם היתה של אחד מהן ראשון ראשון, פירוש מה שנטל בכלי קנה לוקח. בד"א בר"ה או בחצר שאינה של שניהם אבל ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שיוציא מרשותו. ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח. ברשות המופקדין אצלו לא קנה. פירוש אדם בעלמא. עד שיגביה או עד שיוציא מרשותו. של נפקד. קתני מיהת בר"ה ובחצר שאינה של שניהם מאי לאו בר"ה. ממש, וש"מ דכליו קונה לו בר"ה. ודחינן לא בסימטא. אקשינן הא דומיא דחצר שאינה של שניהם קתני. דהיינו מקום שאין בו לאחד מהן רשות. ופרקינן מאי חצר שאינה של שניהם נמי דלא דהאי כולה ולא דהאי כולה אלא דתרוייהו.
<h2>דף פה:</h2>
בעא רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא אמר ליה תניתוה. בגיטין פרק הזורק [ע"ז ע"א]. זרקו לה לתוך קלתה ה"ז מגורשת. הא קלתה כלי לוקח ברשות מוכר הוא, דבחצר בעלה קיימא, וש"מ דקני. א"ל רב נחמן. לרב הונא. אמאי פשטת ליה מהא דמחיוהא מאה עוכלי בעוכלא. פירוש מדדו בה מאה מדות. יש מי שאומר והיא שהיתה קלתה תלויה בה. ויש אומר קשורה אע"פ שאינה תלויה. ואית דאמר כגון שהיתה קלתה מונחת בין יריכותיה. ויש אומר כגון שהיה בעלה מוכר קלתות, ובההיא הנאה דקנת ממנו אקנייה מקומה. ויש מפרש שהיה מוכר קלתות, וזרק לה קלתה (בגט) [וגט] בתוכה. ור' יוחנן אמר אין אדם מקפיד על מקום קלתה. אלא אקנויי אקנייה מקומה. אלא פשוט ליה ממתניתא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביה או עד שיוציא מרשותו מאי לאו בכליו של לוקח. וש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה. ודחה רב הונא אלא בכליו של מוכר. אקשינן ליה מדרישא בכליו של מוכר סיפא נמי בכליו דמוכר, השתא אימא [סיפא] ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר למכור קנה לוקח. ואי בכליו של מוכר אמאי קנה לוקח. ופריק סיפא אתאן לכליו של לוקח. אקשינן ליה, ומאי פסיק רישא דמתניתא בענינא וסיפא בענינא. ופריק סתמא דמילתא בי מוכר מאני דמוכר שכיחי, בי לוקח מאני דלוקח שכיחי, ולעולם קנה כליו של לוקח ברשות מוכר.
אמר רבא ת"ש. דלא קנה. דתניא משך חמרין ופועלין והכניסן לתוך ביתו. פירוש למכור להן תבואה. בין פסק. עמהן דמים. עד שלא מדד. התבואה. בין מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן. אבל היו טעונין והכניסן לקנות מהן ופירק משאן בביתו. פסק עד שלא מדד אין אחד מהן יכול לחזור בו. פירוש כדתניא ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח. מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן מדכליו של מוכר ברשות לוקח קנה. לוקח כדקתני ופירקן וכול' עד פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן. והא תבואה בכלי החמרין היא, ואפילו הכי מיקניא ללוקח, דאלמא בתר רשותא אזלינן ולא חיישינן לכלי. כליו דלוקח ברשות מוכר לא קנה. לוקח, דבתר רשותא אזלינן. אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן בששפך החמר התבואה ואינה בכלי מוכר. איקפיד רבא מידי שפכן קתני אלא אמר מר בר רב אשי במסכלי דתומא. פירוש אגודות שומים שאינן צריכין כלי כלל, דבלא כלי נישאין. א"ל הונא בריה דמר זוטרא מידי פירקן קתני. דהניא לה משיכה, מה לי פסק מה לי לא פסק. א"ל פסק סמכה דעת. המוכר ומקנה, לא פסק לא סמכה דעתיה. א"ל רבינא לרב אשי ת"ש. כליו של לוקח קונה ברשות מוכר. דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של יורש, ספר אחר של אדם, קונה לו בכ"מ לאיתויי מאי לאו לאיתויי רשות מוכר. ודוחה התם דאמר ללוקח זיל קני. כי קא מיבעיא בסתמא. והילכתא אפילו בסתמא כמר בר רב אשי.
<h2>דף פו:</h2>
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים סלע אני מוכר לך. והתחיל למוד. יכול לחזור אפילו בסאה אחרונה. דכור הוא דגמר לאקנוייה וכל מה דלא שלים הדר ביה. כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה. ואותיבנא מבבא קמא דברייתא דלאחרן אם היתה המדה לאחד מהן ראשון ראשון. פירוש ראשון מה שישים קנה. אע"ג דלא נתמלאת המדה. אמאי הא מדה היא דגמר לאקנוייה. ודחינן הב"ע כגון שהיו במדה סימנין עד כאן סאה עד כאן סאתים. דכל סימן שנגמר גמר והקנהו לו. י"א וכגון שא"ל מדה בכך, סאה בכך. וכרב כהנא דאמר. במנחות. שנתות היו בהין ע"כ לפר ע"כ לאיל כול'. הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקומו. אוקימנה בשליפי רברבי. מאי היא כיון דמשתמיט מצי לטלטוליה. [פ"ז ע"א] ואם היה הפשתן מחובר לקרקע ותלש כל שהו קנה. אקשינן, משום דתלש כל שהו קנה הכל, בתמיה. אמר רב ששת הב"ע דא"ל לך ויפה לי קרקע כל שהו. כלומר נכשנו ונקה עשביו וקנה כל מה שעליה בשכרך. פירוש דבההיא הנאה דעביד ליה אקנייה מקום הפשתן.
<h2>דף פז.</h2>
אוקימנה במדת הסרסור, פירוש ("דלאל" יעני ואסטה) [תרגום: "דלאל", כלומר מתווך]. ואם היה סרסור ביניהם. ונותן לחבית ועד שהוא מודד לחבית שביד הסרסור. נשברה החבית לסרסור. דשומר שכר הוא. וי"מ דהחבית של מדה אם נשברה יפסיד הסרסור [דאין אחד מהם חייב לשלם לו דמי הכלי. חייב לדקדק אחר המדה שלא ישאר בה] כלום, שיעמיד ידו אחר הרקתה עד שיטיף לו שלשה טיפין. ואחר כן אם הרכינה על צדה ומיצת הרי הוא התמצית למוכר. רי"א ע"ש עם חשיכה פטור. חנוני מהטפת שלשה טיפין, מפני שהוא טרוד ולא יוכל להתעכב. אקשינן הא מדה דמאן, אילימא דלוקח עד שלא נתמלאת המדה למוכר מדה דלוקח היא. וראשון ראשון קנה, דתנינן לאחרן וכול' א"ר אלעא אמר רב במדת הסרסור. אקשינן דהא מדקתני סיפא אם היה סרסור ביניהם וכול', מכלל דרישא לאו בסרסור עסקינן. ופרקינן רישא מדה בלא סרסור, כגון שהשאילה לשניהם. סיפא בסרסור עצמו. הרכינה ומיצת הרי היא של מוכר. רמינן עלה הא דתנן הרכינה ומיצת תרומה. דאלמא תמצית של לוקח. ושנינן דהא דקתני למוכר משום דנתיאש לוקח, דסבר עכשיו ימוד עליו לאחר.
<h2>דף פח.</h2>
ההוא גברא דאיתי קרי לפום בדיתא אתו כולי עלמא שקילו חדא חדא. פחד שמא יטעוהו אמר הרי הן מוקדש לשמים אתו לקמיה דרב כהנא. אמר להו מאן דשקיל לבקורי ברשותו הוו וכי אקדיש להו ברשותייהו דידהו הוו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. והני מילי דלא קדשי דקייצי דמי כל חדא אבל אי לא קיצי ברשותא דמרייהו קימי וקדשי.
[הסיטון]. פירוש הסיטון, תגר שאינו מוכר מעט מעט אלא הרבה. ומפרש בתוספתא דמאי [פ"ג הט"ז] וקינוח המדות מפני החלודה שמעלין ונמעטת המדה. בעל הבית אחת לי"ב חודש. דמכירתו פחות ממכירת הסיטון, שאינו מוכר אלא פעמים שלש בשנה. רשב"ג אומר חילוף הדברים. סיטון שמודד תמיד אין מעלין מדותיו חלודה וסגי ליה בפעם בי"ב חודש, בעל הבית לשלשים יום. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת. תוספתא [פ"ה ה"ג], חנוני מקנה מדותיו של שמן פעם אחת בשבת, ושל יין משתעשה שיליא. וחייב החנוני למחות ולבחון משקלותיו פעם אחת בשנה ומקנח מאזניו על כל משקל. אמר רשב"ג בד"א. שמקנח על כל משקל ומשקל. בלח. פירוש (כי) כששוקל דבר לח כגון שמן ודבש, אבל ביבש אינו צריך.
<h2>דף פח:</h2>
וחייב. החנוני להכריע כף הפירות טפח. והיכא דשקל לו עין בעין, פירוש (פי וסט אל קבה) [תרגום: בלשון מאזנים מעויינת]. נותן לו גירומין. פירוש (טרח מעשר המעשר) [תרגום: הכרעת א' ממאה]. מנא הני מילי. דחייב להכריע טפח. אמר ר"ל אמר קרא אבן שלימה וצדק וגומר צדק משלך ותן לו. אקשינן אי הכי אימא סיפא היה שוקל לו עין בעין וכול' ואי הכרעה דאורייתא היכי שוקל לו עין בעין. אלא ארישא. דמכריע טפח במקום שנהגו להכריע. וכי איתמר דריש לקיש אסיפה איתמר היה שוקל לו עין בעין וכול'. וכמה גירומין א"ר אבא בר ממל אמר רב אחד מעשרה בליטרא לעשר ליטרין. אחד לעשרה בלח כול'. ובעינן היכי קאמר אחד בליטרא לעשרה ליטרין, דל מעשר המעשר, או אחד מעשרה בליטרא לעשרין ליטרין ביבש, דהיינו מעשר המעשר חלק אחד. [ועלה] בתיקו. א"ר לוי קשה עונש מדות מעונש עריות שבעריות כתיב כי את כל התועבות האל ובמדות כתיב כי תועבת י"י אלהיך כל עושה אלה. ומאי משמע דהאי אל לישנא דקשיותא הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח. אקשינן גבי עריות נמי הכתיב אלה. דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגומר. ודחינן ההוא למעוטי מדות מכרת. כלומר אלה חייבין כרת ולא מעול המדות. אקשינן א"כ מאי עודפיהו ופרקינן התם בעריות אפשר בתשובה הכא לא אפשר בתשובה. דלא ידע אמאן מהדר. וא"ר לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה. דבגזל הדיוט הקדים חטא למעילה, דכתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בי"י וכיחש בעמיתו וגומר. ובגזל גבוה הקדים מעילה לחטא, דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וגומר.
<h2>דף פט.</h2>
מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה וכול'. פירוש מקום שנהגו למוד הכור סאה סאה לא ימוד איפה איפה או לתך לתך. בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. תנו רבנן מנין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין תלמוד לומר איפה שלימה. כלומר לא תוסיף ולא תגרע ממנהג המקום. פירוש לאו דאסור לעשות כן אם היה על תנאי, אלא כגון שקנה סתם במקום שמוחקין ואמר לו גדוש לי, אי נמי מכר סתם במקום שגודשין ובא למחוק. ויש אומרים אפילו בתנאי אסור לעשות כן. ומנין שאם אמר הריני גודש במקום שמוחקין וכול' תלמוד לומר אבן שלימה וצדק. כלומר מה שקבלו הכל הוא הצדק.
נפש מאזנים. פירוש (קבה אל מיזאן) [תרגום: בית לשון המאזנים]. כמו [שקלים פ"ב מ"ה] נפש הקבר. תלויה באויר ג"ט. פירוש (נאציה אל מיזאן וקד קיל אן יכון טול אל קבה) [תרגום: בית אחיזת המאזנים. ויש שאמרו שיהיה אורך בית הלשון]. שלשה טפחים. (ואל כפאת ען אל ארץ) [תרגום: והכפות מעל הארץ] ג' טפחים, (וטול אל קצבה וטול אל כיוט) [תרגום: ואורך הקנה ואורך החוטים] ו' טפחים, דהיינו י"ב בין זה לזה. וי"א זה שנים עשר וזה שנים עשר. ושל טורטני. פירוש (מיזאן אל דראהם תכון טול נאציתא ג' אצאבע חתי לא תמכן אל רמאין פיה צנעה) [תרגום: מאזני הכספים יהיה אורך בית אחיזתם ג' אצבעות כדי שלא תהיה יכולת לרמאין במלאכתו]. והך קמייתא תלויה באויר ג"ט דמאי היא אמר רב פפא דגרומני. פירוש י"מ (קצ'יב אלחדיד ואל נחאס ואל רצאץ אלדי מנה אל אואני) [תרגום: עשת הברזל והנחושת והעופרת שממנו הם הכלים]. וי"מ (חשו) [תרגום: שחקים].
<h2>דף פט:</h2>
אמר ר"י אמר רב לא ישהה אדם מדה יתירה או חסירה בתוך ביתו ואפילו עשה ממנה עביט של מימי רגלים. אמר רב פפא לא אמרן אלא. במקום שאין שם על המדות חותם של נאמן. אבל במקום שחותמין לא חיישינן, דכיון דאין בה חותם לא יבא לרמות, דאין אדם נותן בה ולא לוקח [בה]. ובאתרא דלא חתמי נמי לא אמרן דאסיר אלא דלא מהנדזי. פירוש שאין שם אנשים מדקדקין וחוקרין המדות. וי"א שאין אדם מדקדק על מדת חבירו. אבל באתרא דמהנדזי לית לן בה ולא היא וכול'. תניא נמי. בתוספתא [פ"ה ה"ד]. לא ישהה אדם מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו ואפילו היא עביט של מימי רגלים. פירוש דפעמים שרוחצין אותה וימודו בה בכל מקום. אבל עושין סאה, פירוש ששת קבין. תרקב. פירוש שלשת קבין. וחצי תרקב וקב וחצי קב ורובע קב ותומן קב ועוכלא. פירוש אחד בחמשה ברובע קב. מקצת פירשו שהן עשרים כספים. מקצת פירשו הסאה כ"ד קבין שהן מאה וארבע וארבעים ביצים. אלו מדות היבש. ובלח הין. פירוש ההין י"ב לוגין. זה בגימטריא [י"ב]. וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית לוג ושמינית [לוג] ואחד משמונה בשמינית לוג, וזה הוא קורטוב.
<h2>דף צ:</h2>
אמר רב עושה אדם את קבו אוצר. פירוש מותר לאדם לאצור כנגד סיפוקו, כלומר קב, אכלו. תניא נמי. בתוספתא ע"ז [פ"ה ה"א]. אין אוצרין פירות בא"י וכול'. קתני מיהת מותר לאדם לאצור פירות שלש שנים. וי"מ עושה אדם את קבו אוצר, שמותר לאצור מה שכונס משדהו.
<h2>דף צא.</h2>
אין משתכרין פעמים בביצים פליגי בה רב ושמואל חד אמר תגרא לתגרא וחד אמר זוזא אחבריה. פירוש זוזא אחבריה, על חד תרין. ופירוש תגרא לתגרא, שיקנם אדם מתגר שהרויח בהם, כדי להרויח הוא ריוח אחר. ת"ר מתריעין על הפרקמטיא ואפילו בשבת. פירוש סחורת הרבים שנתזלזלה, מתריעין עליה בשבת כדרך שמתריעין על עצירת גשמים כדמפרשינן בתעניות [י"ט ע"א]. א"ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא"י. פירוש שהיא עסק כל אדם וסחורתו. אמר רב יוסף והוא דזול וקם עשרה בשיתא. פירוש שמה שהיה נמכר בעשרה דינרין חוזר לששה דינרין.
<h2>דף צא:</h2>
אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן לא שנו. דאין יוצאין לחו"ל. אלא אם מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר. כלומר שאין לך סחורה וריוח. אפילו ארבעה סאין בסלע יוצאין. כדאמרי אינשי (לא ג'וע אלא ג'וע אל תג'ר) [תרגום: אין רעב כרעב המסחר]. א"ר יוחנן זכור אני שהיו הולכין החטים ארבעה סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן מדלית איסר. וזכור אני שלא היו רוצים הפועלים להשתכר לעשות מלאכה במזרח העיר מפני שהיו מצטערין מריח הפת והן לא היה להן במה שיקנה. פירוש רוח מערבית חזק הרבה ומוליך הריח. וזכור אני כשהיה התינוק בוצע חרוב ותופס חצי [חרוב] ביד וחצי ביד [שניה] והיו נמשכין שני חוטי דבש על זרועותיו, ראה שומן הפירות.
<h2>דף צב:</h2>
פירוש קוביוסטוס, חלאל וי"מ גונב נפשות. משום דאיכא למימר דרובה דעבדים הכי נמי גנבים וקוביוסטוס נינהו, וכשקנאו לוקח ודאי היה [יודע] שפיר דהכי איתנהו וקנינהו.
<h2>דף צג:</h2>
המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טנופת לסאה. פי' הלוקח מקבל עליו רובע קב טנופת לסאה, פי' כגון שעורים וכוסמין וכיוצא בהן. קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסאות למאה. פירוש פיטסאות בלשון יון (אנא אלכ'זף אל רשאח אלדי ירשח מאה) [תרגום: כלי החרס המזיעים משקה שנספג בהם]. והן השואבות המשקה ומוצות אותו מבחוץ.
<h2>דף צז:</h2>
תניא. בתוספתא [פ"ו ה"ב]. קנקנים בשרון מקבל עליו עשר נאות. פירוש שלא עמדו בכבשן כל צרכן. מלשון [שמות י"ב] אל תאכלו ממנו נא. פיטסאות. כמו שאמרנו. מגופרות. שטולה שבריהן בגפרית. מקצת פירשו כשמבשלן נותן בהם גפרית ומלחכתן האור בגפרית ונראות מבושלות נאות. תניא יתר על כן בכולן. פירוש זירעוני גנה טינופות ופיטסאות. מחזיר לו את השאר ונוטל ממנו דמים.
<h2>דף צח.</h2>
אמר רבא. המוכר חבית יין לחנוני על תנאי שיתן לו דמיה ממנה, כלומר ימכור ויתן, וכשנשאר חצי החבית או שלישה החמיצה. דין הוא שיקבל המוכר אותה שארית. והני מילי דלא שני. החנוני ברזא. אבל שני. לא יכיל לאהדורה ליה, דאמר ליה את אפסדתה, כי כששינית הנקב עכרת היין ובלבלתו וגרמת לו שיחמיץ. והני מילי. דהחמיצה קודם השוק, אבל אח"כ לא. פירוש וה"ה אם היה יכול למוכרה קודם יום השוק ונתרשל, דאמר ליה לא הוה לך לשהוייה. ואמר רבא הלוקח חבית יין מחבירו על דעת שיוליכנו למקום שהיין יקר שם. ואדמטי התם זל, דינא הוא דמקבל ליה. מיניה מוכר, דעל זו הדעת לקחה. ובעינן אם החמיצה קודם שיגיע שם מהו. אמר רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן חלא לא. כלומר אם החמיץ לא מקבל ליה מוכר מיניה, כר' חייא בר יוסף דאמר מזלו גרם. איכא דאמרי מקבל. מוכר. כר' יוסי בר' חנינא. דאמר ליה הא חמרך והא קנקנך. כיון דהודיעו דלמקום פלוני רוצה להוליכו, הו"ל כאומר לו למקפה. כל המתגאה בטלית של ת"ח. פירוש (יהרדי ברדא אל עלם בגיר חק ויתסמי בה באטל) [תרגום: מתעטף בטלית של ת"ח שלא כדין ונקרא בכך לשוא]. אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא ולא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך. כלומר לא יכנס בנוה קדשו.
<h2>דף צח:</h2>
המוכר מקום לחבירו וכול'. פירוש בית אלמנות לבתו, כדכתיב [ויקרא כ"ב] ושבה אל בית אביה כנעוריה. ומדלא תני בית חתנות לבנו ולבתו. מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאין דרך חתן לדור בבית חמיו. פירוש דהא הבת מבחוץ באה, שאילו היתה בביתו לא היה צריך לכך. ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו והרוצה לעשות וכול'. כלומר אם מכר לו מקום לרפת בקר עושה ארבע אמות על שש אמות. ובעינן, הא דתנן רפת בקר ד"א על ו' מאן קתני לה. אי בעית אימא ר"ע קתני [לה וה"ק] עושה ד"א על ו' דברי ר"ע הרוצה לעשות רפת בקר וכול'. ואיבעית אימא ר' ישמעאל קתני לה והכי קתני ר' ישמעאל אומר אע"פ שרפת בקר היא זו פעמים אדם עושה דירתו כרפת בקר. כלומר דר בדוחק. מאי טרקלין בי ורדי. מקצת פירשו מאי טרקלין קובתא בי ורדי. כעין שפורסין אהלים, ועגול הוא מלמעלה כקובה, ומוקף מכל דפניו, ופורסין שושנים לשם כדי שיהא ריחן נודף, ושוכבים בתוכו השרים. תני. בתוספתא [פ"ו ה"ח]. וקנתינר. פירוש אם מכר לו מקום לקנתינר, שהוא תרבץ אפדני. פירוש (בראח בין אל מג'אלס) [תרגום: רחבה שבין מקומות הישיבה], נותן לו שתים עשרה אמה על שתים עשרה אמה.
<h2>דף צט:</h2>
אמר רב יהודה אמר שמואל אמה בית השלחין אני מוכר לך. פירוש המוכר לחבירו מקום שמעביר בו אמת המים להשקות שדה בית השלחין. נותן לו ד"א רוחב, כדי שיהא תוכה ב' אמות, ואמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה. פירוש אגפיה, גדותיה. פירוש (חואשי מתל חואשי אחואץ אל ג'נאת בחית לא ינבסט אל מא) [תרגום: שפתות גבוהות כמו שפתות שקתות המים של הגינות כדי שלא יתפשטו המים]. אמה בית הקילון אני מוכר לך. פירוש מקום להעביר [בו] אמת המים להשתמש בה בחצר לרחוץ ולכבס וכיוצא בזה. נותן לו שתי אמות לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה. ואותן אגפים מי זורען רב יהודה אמר שמואל בעל השדה זורען רב נחמן אמר שמואל בעל השדה נוטען מ"ד זורען. כ"ש דיש לו רשות ליטע בהן אילנות. אבל מ"ד נוטען אין לו רשות לזורען כי מחלחלן במחרישה ומאבד המים.
המעמד דייני ציפורי אמרו בית ארבעה קבין. פירוש המוכר לחבירו מקום דרך לעשות מעמד למתו סתם. דייני ציפורי אמרו נותן לו בית ארבעת קבין.
<h2>דף ק:</h2>
ת"ר אין פוחתין משבעה מעמדות וכול'. פירוש מעמד, היו ב"א מתקבצין, ועומד אחד ומכריז עמדו יקרים עמודו, וקורין פסוקים הבל הבלים וכיוצא בו, ואח"כ מכריז שבו יקרים שבו, וקורא נמי [פסוקים]. והני מילי בקרובים למת וביום ראשון לקבורתו ובמקום שנהגו. מקצת פירשו מפני מה היו עושין המעמדות והמושבות כשחוזרין מבית הקברות, מפני שהשדים מלוין אותן, וכשיושבין ועומדין הציבור במקום אחד הולכין להן השדים. ומפני מה לוקחין עפר ומריחין אותו ומשליכין אותו על ראשיהן ואחוריהן, דכתיב [תהלים ק"ג] זכור כי עפר אנחנו.
<h2>דף קב:</h2>
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך וכול'. פירוש מי שהיתה לו שדה גדולה ואמר לחבירו אני מוכר לך ממנה בית זריעת כור תבואה. ואגב הכי נקט עפר, מידי דחזי לזריעה.
<h2>דף קג:</h2>
בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל וכול'. פירוש כגון שמדד לו ואמר לו כך וכך היא מדה בחבל. מצא בה פחות כל שהוא מהמדה שאמר לו. ינכה. לו מן הדמים. יתר כל שהו יחזיר. ואם א"ל מדה כך וכך אני נותן לך הן חסר הן יתר, אפילו פחות רובע קב לכל סאה או יתר הגיעו. אבל אם פיחת יותר מרובע קב לבית סאה או הותיר בו יעשה עמו חשבון. ומה הוא מחזיר. הלוקח כשמצא יותר, מעות. ואם רצה מוכר מחזיר לו קרקע. ומפני מה אמרו מחזיר לו מעות, כדי לייפות כח המוכר, שאם שייר בשדה תשעת קבין דחשיב שדה, מחזיר לו קרקע. פחות מכאן דלא חשיב שדה, יקח מעות.
<h2>דף קד.</h2>
ובעינן היכא דאמר ליה הכי סתמא בית כור עפר אני מוכר לך מאי. ת"ש דתניא. בתוספתא [פ"ו ה"ח]. בית כור עפר אני מוכר לך כבית כור עפר אני מוכר לך, הן חסר הן יתר אני מוכר לך, אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו אלמא סתמא כהן חסר הן יתר דמי. ודחינן התם פרושי קא מפרש איזהו בית כור שהוא כבית כור כגון דאמר הן חסר הן יתר מתקיף ליה רב אשי א"כ אני מוכר לך אני מוכר לך תרי זימני למה לי. אלא לאו ש"מ סתמא נמי כהין חסר הין יתר דמי ש"מ. מהו מחזיר לו מעות וכול'. אקשינן, ליפות כח מוכר אמרינן ליפות כח לוקח לא אמרינן, והתניא פחות ז' קבין ומחצה לכור וכול'. פי' אם פיחת יותר מן ז' קבין ומחצה כופין המוכר להשלים לו קרקע. ואם הותיר כופין את הלוקח ליקח התוספת. קתני מיהא [כופין] את המוכר למכור. ודחינן לעולם כח מוכר מייפינן, והתם כגון שהיו הקרקעות מקודם ביוקר והוזלו עכשיו, דאמרינן ליה למוכר אי ארעא יהבת ליה הב ליה כזולא דהשתא. דהיינו יפוי כחו שלקח דמים כשעת היוקר ונותן כשעת הזול. ואקשינן והתניא כשנותן לו נותן לו כשעה שלקח ממנו. ופרקינן התם כגון דזל מעיקרא ואיקר השתא. שאם שייר בשדה וכול'. מחלוקת ר"ע ורבנן בפרק השותפין [י"א ע"א]. אמר רב הונא תשעת קבין שאמרו אפילו בבקעה גדולה. פירוש אם מכר לו בקעה גדולה שיש בה כמה כורין, ומצא בה יותר ט' קבין, חייב להחזיר, דשדה חשובה היא. ורב נחמן אמר נותן ז' קבין ומחצה לכל כור וכור ט' קבין. ואי איכא יתרא למעליותא לט' קבין הדרא.
<h2>דף קד:</h2>
ולא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא כל המותר. אקשינן כלפי לייא. כלומר כן היה ראוי לשנות "ולא את המותר רובע הקב לסאה [בלבד] הוא מחזיר אלא כל הרבעים". תני רבין בר רב נחמן לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא את כל הרבעין כולן.
<h2>דף קה.</h2>
אר"י אמר שמואל זו דברי בן ננס דאמר תפוס לשון אחרון אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות. פירוש בין מוקדם בין מאוחר, בתר מדה בחבל אזלינן שהיא פחות, שהן שתי מלות. והן חסר הן יתר ארבעה. אקשינן זו ולא סבירא ליה והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו. בפרק המוכר את הספינה [פ"ו ע"ב]. כור בשלשים אני מוכר לך וכול'. אלא זו וסבירא ליה. אקשינן ומי סבירא ליה והאמר שמואל. בההוא מעשה דציפורי כול'. הכא בבא באמצע החודש עסקינן אבל בא בתחלת החודש כולו למשכיר וכול'. אלא לעולם זו ולא סבירא ליה והתם. מאי טעמא כולו למשכיר או לשוכר, משום דתפיס, ולא מפקינן ממונא מספיקא. הכא נמי ראשון ראשון קנה, דהא תפיס.
<h2>דף קה:</h2>
אמר רב הונא אמרי בי רב אסתרא מאה מעי כול'. פירוש הני מעי דנחשא נינהו, דאי אפשר דליהוי מעין דכסף, דקיימא לן [קדושין י"א ע"ב] שש מעה כסף דינר, ואיסתירא פלגא דזוזא. מקצת פירשו היכא דא"ל שכ"מ בע"פ או בשטר (חובו) [הבו] בשטר לפלוני אסתירא מאה (בעי) [מעי], יהבינן ליה מאה מעי.
<h2>דף קו.</h2>
בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. פירוש אם א"ל בית כור עפר אני מוכר לך ואלו מצריו, ונמצא חסר כל שהו משלשים סאה דהוא כור, ופחתה פחות מחמש סאין, הגיעו ללוקח. עד חמש סאין ינכה לו מן הדמים. וקמפלגי רב הונא ורב יהודה בעד. רב הונא סבר שתות כפחות משתות. והגיעו. וה"ק במתניתין, פחות משתות ושתות הגיעו, יותר משתות ינכה. ס"א פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. ואין שתות בכלל. רב יהודה סבר שתות כיתר משתות, והכי קתני פחות משתות הגיעו, עד שתות ושתות בכלל ינכה. ואותבינן ארב הונא מהא, פיחת שתות או הותיר שתות הגיעו, והרי הוא כשום הדיינין. והא שום הדיינין דשתות כיותר משתות הוא. פירוש דתנן בכתובות פרק אלמנה ניזונת [צ"ט ע"ב], שום הדיינין שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל. א"ל רב הונא ולטעמיך הגיעו קתני, דאלמא כפחות משתות הוא. אלא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כשום הדיינין דשתות ממש ולא כשום הדיינין דאילו התם מקח בטל ואילו הכא הגיעו. והילכתא כרב הונא.
<h2>דף קו:</h2>
רב פפא זבן ארעא מההוא גברא. פירוש בסימניה ובמצריה. א"ל הויא עשרין גריוי משחיה ולא הוי אלא ט"ו וכול'. תניא. בתוספתא. ר' יוסי אומר האחין שחלקו, כיון שעלה הגורל לאחד מהן הגיעו. פירוש אע"ג דעדיין לא עלה לאחיו. ס"א קנו כולן. מ"ט א"ר אלעזר כתחלתה של ארץ ישראל, מה תחלתה וכול'. אלא אמר רבא בההיא הנאה דקא צייתי להדדי. בהפלת הגורל גמרי ומקנו אהדדי. איתמר שני אחין שחלקו. פירוש כל נכסי אביהם. ובא להן אח ממדינת הים רב אמר בטלה מחלוקת. וחוזרין לחלוק מראש שלישיה. ושמואל אמר מקמצין. פירוש זה נותן לו שליש חלקו וזה נותן לו שליש חלקו. מלשון [ויקרא ב'] וקמץ משם. א"ל רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת, אלא מעתה שלשה שותפין שעמדו שנים מהם וחלקו הנכסים ביושר ובאמונה ונטל זה וזה השליש, והניחו שלישו של אותו, הכי נמי דבטלה מחלוקת. א"ל הכי השתא התם מעיקרא אדעתא דתלתא נחות הכא אדעתא דתרי נחות מעיקרא. פירוש ושמא אי חלקו לו מעיקרא, חלק אחר היה חלקו מזה הקומץ דהשתא.
<h2>דף קז.</h2>
איתמר שלשה אחים שחלקו ובא בעל חוב של אחד מהן וכול'. הילכתא. בין שני אחין שבא להן אח שלישי ממדינת הים, בין שבא בעל חוב ונטל חלק אחד, בטלה מחלוקת וחוזרין לחלוק לכתחלה. ת"ר שלשה שירדו לשום וכול'. פירוש ב"ד (ששמו) שלשה נאמנים או שלוחים לשום נכסי יתומים וכיוצא בהם, וחלקה דעתם בשום. אחד אומר מנה. שוה. ואחד אומר עשרים סלעים. ואחד אומר שלשים סלעים. נידון במנה. ר' אלעזר בר' יצחק אומר נידון בתשעים אחרים אומרים עושין שומא ביניהן ומשלשין. פירוש הנה כולם לא חלקו בשמונים דינרין, דהיינו עשרים סלעים. נמצאת החלוקה ארבעים דינרין. שלישיתן שלש עשרה ושליש. הילכך ידון בתשעים ותלתא דינרין ושליש. ואמרינן ידון במנה מילתא מציעתא. כלומר (תוסט חאל) [תרגום: מיצוע הענין].
<h2>דף קז:</h2>
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לוקח נוטל החצי הכחוש. פירוש משום דהוה ליה לפרש ולא פירש. א"ל. ר' חייא בר אבא לרבי יוחנן. והא אנן תנן משמנין ביניהן. דמשמע יחלקו בשוה. אמר ליה. בבדיחותא. אדאכלת כפניאתא. פירוש תמרים בבבל. תרגימנה מסיפיה דקתני חציה בדרום וכול'. אמאי משמנין והא חציה בדרום אמר ליה בין טוב ובין רע. אלא לדמי. פירוש שאם היה אומר לו חצי שדי בדרום ממש היא כי מתניתין, ליכא פלוגתא דהוא יהיב ליה חצי בדרום בין טוב ובין רע. אלא הב"ע דאמר במה ששוה חצי שדי בדרום, אתן לך כנגד אותן דמים מאיזה מקום שארצה. והשתא שמין מה שוה חצי שדהו בדרום. ואם בא ליתן לו בצד אחר, שמין לו כמה ראוי ליטול באותן הדמים ולוקח. הכי נמי ברישא כגון בדמי חצי שדי אתן לך חלק בכל מקום שארצה. והשתא שמין זה החלק הכחוש, ושמין כמה ראוי ליטול באותן הדמים מהחלק השמן ולוקח.
ומקבל עליו. פירוש המוכר לתת לו מקום גדר. [ויש] שאומר הלוקח [ש]ידו על התחתונה מקבל עליו, שיעשה מוכר לשאריתו גדר בחצי [של] לוקח. חריץ ובן חריץ ותנא חריץ מבחוץ ובן חריץ מבפנים. פירוש בין חריץ וגדר. וזה וזה אחורי הגדר כדי שלא תהא חיה קופצת. אקשינן וליעביד חריץ ולא ליעביד בן חריץ. ופרקינן איידי דרווח קיימא בגויה וקפצה. ומפסדא זרעים. אקשינן ליעבד בן חריץ ולא ליבעי חריץ. ופרקינן איידי דקטין קיימא אשיפתיה וקפצה. הילכך צריכי תרוייהו כדי שלא תקפוץ.
<h2>דף קח.</h2>
אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים וכול'. פירוש יורשין ומורישין. ואקשינן מאי שנא דקתני האב את הבנים ברישא ליתני הבנים את האב. ושפיר הוה מתרי אנפי, חדא דלא מתחילינן בפורענותא דקביר איניש בניה. ותו דכתיב באורייתא איש כי ימות ובן אין לו וגומר. פירוש הא יש לו בן יורש. דריש נחלות דאורייתא הבנים את האב. ופרקינן כיון דירושת האב לבנו לאו בהדיא כתיבא באורייתא אלא מדרשה אתיא חביבה ליה לתנא ואקדמה.
<h2>דף קח:</h2>
מאי דרשא דתניא שארו זה האב וכול'. לקמן מפרש דקראי דפרשה זו, ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות וגומר, לאו כסדרן כתיבי. והא דכתיב ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין. יכול יקדום לבן וכול'. פירוש קרוב קרוב קודם, פירוש האי הקרוב אתי למידרש ביה שהבן קודם. ומה ראית לרבות את הבן. מהקרוב. ולהוציא את האח. פירוש מלקדום האב. מרבה אני את הבן. דבמולידיו כתיב. דהא קם תחתיו ליעדה. פירוש כדכתיב ואם לבנו ייעדנה, שכשם שיש לו ליעד לעצמו, שכן [הוא] בתנאי המכר, כך לבנו. אבל לאחריני לא.
<h2>דף קיג:</h2>
תני רבה בר בר חנה קמיה דרב נחמן הא דתניא, בסיפרי. והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה אמר ליה רב נחמן אלא מעתה שכיב בצפרא וכול'. דילמא דין נחלות קאמרת. פירוש שאין דנין דיני נחלות בלילה. דתניא והיתה לבני ישראל לחוקת משפט אירע כל הפרשה להיות דין. פירוש מה דין ביום כדתנן בסנהדרין דיני ממונות דנין ביום וכול' אף דין נחלות כן. ספר אחר, אורעה כל הפרשה כולה. וכדרב יהודה דאמר שלשה שנכנסו לבקר את החולה. פירוש וחילק לפניהם נכסיו לבניו. רצו וכול' כותבין. מהדבר שטר ומעידין בו. רצו עושין דין. ומנחילין היורשין מה שאמר מורישן. שנים כותבין ואין עושין דין. דתנן דיני ממונות בשלשה וכול'. ואמר רב חסדא לא שנו. שאם רצו עושין דין, אלא אם בקרוהו ואמר להם ביום. אבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין מאי טעמא דהוו עדים. פירוש דכיון דההיא שעתא לאו בני דינא נינהו הוו להו עדים למחר ואין עד נעשה דיין. א"ל. רבה. אין הכי נמי קאמינא. דין נחלות.
<h2>דף קיד.</h2>
איתמר קנין עד אימתי חוזר. פירוש שני עדים שהקנו מאדם על דבר, כדכתיב שלף איש נעלו, עד אימתי יכול לחזור בו. רבה אמר כל זמן שיושבין. העדים או הדיינים שהקנו ממנו אע"ג דנפקי להו מההוא ענין. רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין. וכיון דנפקי להו מיניה אינו יכול לחזור בו.
<h2>דף קיד:</h2>
האשה את בנה ואשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין. אקשינן הא תו למה לי וכול'. פירוש אין הבעל יורש את אשתו כשהיא בקבר. דכיון שמתה פסק ממנו דין ירושת אשתו. הן הכי נמי הבן כיון שמת, אם יש לו זרע, יורש אמו כשהוא בקבר להנחיל יורשו. אבל אם אין לו זרע אינו יורשה להנחיל אחיו שהם מאביו. אבל שאר בני האשה יורשין אותה.
<h2>דף קטו.</h2>
סדר נחלות כך הוא וכול'. ת"ר ובן אין לו יכול וכול' ת"ל אין לו עיין עליו. פירוש מדהוה ליה למיכתב איש כי ימות בלא בן, וכתב הכי, שמע מינה לדרשא, דקרינן ביה עיין עליו, וקורין אלפין עיינין. ואם אין לו בת, אין לי אלא בת כול' תלמוד לומר אין לו עיין עליו. ויש גורסין איין ומפרש מלשון אונו. הא כיצד ממשמשת. ס"א משמשת והולכת עד ראובן. אקשינן ולימא עד יעקב אמר אביי גמירי דלא כלה שיבטא. דכתיב כי אני י"י צבאות לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין וכול'.
<h2>דף קטז.</h2>
רמי בר חמי אגב חורפיה לא דייק ובעי אבי האב ואחי האב כגון אברהם וישמעאל בנכסי עשו איזה מהם קודם. ופשיט רבה ממתניתין דאברהם קודם, דתנן האב קודם לכל יוצאי יריכו.
<h2>דף קטז:</h2>
תו בעי אבי האב ואח כגון אברהם ויעקב בנכסי עשו מי קודם. ואתא רבה למיפשט דאברהם קודם, מדתנן האב קודם לכל יוצאי יריכו. ורמי בר חמי אמר לך, יוצאי יריכו שלו ולא יוצאי ירך בנו הכי נמי מסתברא דקתני כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין ואילו שהיה ליצחק יצחק קודם השתא ליתיה ליצחק יעקב קודם. והילכתא יעקב קודם.
<h2>דף קכב:</h2>
ת"ר. בסיפרי [פ' תצא פיסקא רי"ז]. לתת לו פי שנים פי שנים כאחד וכול'. פירוש שאם היו ט' בנים, עושין נכסים עשרה חלקים והבכור נוטל פי שנים, והשאר אחד אחד. פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בנכסים. פירוש שיעשו תשעה חלקים, יקח הבכור ששה חלקים והשמונה שלשה חלקים.
<h2>דף קכד.</h2>
אמר רב פפא כולי עלמא. בין לר' בין לרבנן. היכא דהניח אביהם דיקלא ואלים אחר מיתתו אי נמי קרקע נמוך שהמים נקוים ונקבעים בה והעלת שירטון ונשוו פניה. לא פליגי דשקיל בכור. בכה"ג פי שנים. כי פליגי היכא דהניח אביהן חפירה. פירוש שחת, ונעשו אחר מיתתו שיבולים. שלופאפי. י"מ (טליע אל נכל ענד שקהא וקת אל תדכיר) [תרגום: אשכול התמרים בנרתיקו עם פתיחתו בעת החנטה]. והוו תמרי ר' סבר שבחא ממילא קאתי. וכאילו הניחן האב כן. ורבנן סברי הא אישתנו. ממה שהניחן אביהן. שמע מינה דהיכא דאתי שבחא ממילא בלא שינוי, ליכא מאן דפליג דשקיל בכור פי שנים. והיכא דאיכא שינויא דברי הכל לא שקיל. מתניתין בבכורות [נ"ב ע"א] הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב וכול'. אין הבכור נוטל פי שנים במלוה. פירוש אם היה לאביהן חוב על אדם ומת, אין הבכור נוטל בו פי שנים, דלא קרינן ביה בכל אשר ימצא לו, דהא כשמת לא היה ברשותו.
<h2>דף קכה:</h2>
ההוא דאמר להו נכסאי לסבתא וכול'. פירוש שכיב מרע דאמר נכסאי לסבתא. ובתרה לירתאי. פירוש נכסיי לזקנתי ואחריה ליורשי. הויא ליה. לההוא גברא. ברתא דהות נסיבא ושכיבא בחיי בעלה. ובתר הכי שכיבא סבתא. ואתא בעל. דהוא חתניה דההוא שכיב מרע. קא תבע. נכסי. אמר רב הונא לירתיה ואפילו לירתי ירתיה. ויחזרו נכסים לבעל. ורב ענן אמר לירתיה ולא לירתי ירתיה. שלחו מתם. פירוש מארץ ישראל לבבל. הילכתא כותיה דרב ענן ולאו מטעמיה. הילכתא כותיה דבעל לא שקיל ולאו מטעמיה דאי אית לה לההיא ברתא ברא דהוא ירתי ירתיה הוה ירית לה. ומשום הכי לא ירית בעל דהוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק. ואמרינן מכלל דרב הונא סבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק. ופריש ר' אלעזר טעמיה דרב הונא לאו משום דסבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק, אלא דקסבר כל האומר אחריך לפלוני כאומר מעכשיו, ומוחזקין חשיבי הנהו נכסי לגבי ההיא ברתא. אמר רבא מסתבר טעמייהו דבני מערבא, דהא אי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני. הילכך ראוי הוי גבי בעלה. והילכתא כבני מערבא בהאי. אמר רב פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה. ובמלוה שעמו פלגי. פירוש אם היה לאביו אצל הבכור מלוה, חולקין כפל הבכורה, דאם היו חמשה אחין עושין מאותה מלוה ששה חלקים וחצי. בכור נוטל אחד וחצי. והפשוטין אחד אחד.
<h2>דף קכו.</h2>
אמר רב אסי בכור שנטל חלק כפשוט ויתר. פירוש בכור שחלק שדה עם אחיו בשוה, ויתר חלק בכורה. ופליגי בה רב פפא ורב פפי משמיה דרבא. רב פפי סבר יש לו לבכור קודם חלוקה. פירוש יכול הבכור למכור וליתן כפילו קודם חלוקה. ומדאחיל בהאי שדה אחיל בכולהו נכסי. וויתר בכל נכסי אביו. רב פפא סבר אין לו לבכור קודם חלוקה. ודבר שאין לו לא יוכל למוחלו. הילכך אותה שדה שנחלקה ובא לו חלקו ממנה לידו, בה ויתר, ובשאר נכסים לא.
<h2>דף קכו:</h2>
אמר רב יוסף האומר איש פלוני בני בכורי הוא יהבינן ליה בהאי לישנא פי שנים. ואע"פ דלא פריש אבוה. ואי אמר סתמא הכי, איש פלוני בכור הוא לא יהבינן ליה. דילמא בוכרא דאימא קאמר. פירוש היכא דלית ליה סהדי. אי נמי דלא איתחזק בבכורתיה דאבא. וההוא דאמר ליה לחבריה זילו לגביה דשכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה. פירוש לחולי עין מלחישות וכיוצא בזה. שקיל בהאי חזקה כפליה. דגמירי בוכרא דאבא מסי. פירוש מרפא. א"ר אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר. פירוש ואפילו בחיי אביו ואמר הוא בכורי. אינו נוטל פי שנים דאמר קרא והיה הבן הבכור עד שיהא בן משעת הויה.
<h2>דף קכז.</h2>
אמימר אמר אף אינו ממעט בחלק בכורה. פירוש שאם הניח חמשה בנים בכור וארבעה פשוטים והששי טומטום, עושין הנכסים ששה חלקים, הבכור נוטל שני חלקים, והארבעה חלקים הנשארים חוזרין וחולקין הפשוטין אותן לחמשה חלקים, לכל פשוט חלק ולטומטום חלק. דאמר קרא וילדו לו בנים עד דהוי בן משעת הויה. איהו דממעט בחלק בכורה. יש מפרש יטול הבכור תחילה שנים, נוציא מהן אחד חלק בכורה, והאחד עם ארבעה הנשארים יחזרו לחלק אותם חמשה חלקים לששה, כדי שיקח הטומטום חלקו. רב שרביה אמר אף היולדת טומטום אינה טמאה לידה. [וכו' עד שיהא זכר משעת לידה]. פירוש וה"ה לאם נקבה תלד. רב שיזבי אמר אף אינו נימול לשמונה. פירוש אין מחללין עליו את השבת, דכתיב וילדה זכר וביום השמיני ימול, דדרשינן ביה ביום ואפילו בשבת. ומפורש בפרק הערל עד שיהא זכר משעת לידה. לאפוקי מדדרש רבא שתי נשים. לאדם אחד. שילדו שני זכרים במחבא וכו'. פירוש ואין ידוע איזה מהן קודם דהוא בכור. כותב האחד הרשאה לאחר, וכשבאין שאר האחין לחלוק אומר להן תנו לי חלק בכורה מה נפשך אי בכור אני שפיר ואי אחי הוא הבכור הנה הרשאתו. פירוש וחולקין שניהם כפל הבכורה.
<h2>דף קכז:</h2>
תנו רבנן. בתוספתא [פ"ז ה"א]. היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר בכור הוא אינו נאמן. כרבנן. לא היו מוחזקין [בו] שהוא בכור ואמר אביו בכור הוא נאמן. כר' יהודה. אקשינן רישא רבנן וסיפא ר' יהודה. ופרקינן כולה רבנן הוא וסיפא בצריך היכירא. וחילופה אבית המכס וכול', פירוש כי העבדים נותנים עליהם מכס. ואותיביה מהא, היה משמשו כבן ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי [הוא] אינו נאמן, היה משמשו כעבד ואמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן. דחאה רב נחמן בר יצחק, התם כגון דקרו ליה בני אינשא עבדא מצר מאה, שאילולי שהיה עבד ממש לא היה מניחו להקראות כן, דאיכא זילותא דבריה. מקצת פירשו, מצר מאה כלומר מצרו של עבד זה מאה זוזי, כלומר בטוח הוא אדוניו של זה שיכול ליקח בו מאה זוז.
<h2>דף קכח.</h2>
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר לחבירו עבדי גנבת והלה אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי וכול' אינו יכול לחזור בו. אע"ג דמדאורייתא אין נשבעין על העבדים [שבועות מ"ב ע"ב], אפילו הכי נשבע שלא מכר לו ולא נתן לו ולוקחו. דמאחר שנשבע אין זה יכול לחזור בו. ואמרינן מאי קמ"ל תנינא. בסנהדרין פרק שלישי [כ"ד ע"א]. אמר לו נאמן עלי אבא וכול'. הנה אע"ג דכל אלו מדאורייתא לא מהימני עליה, אפילו הכי כי קבלם על עצמו לא מצי הדר. ומהדרינן הכי קמ"ל. דחלוקת רבי מאיר וחכמים באתן לך דמדקאמר יטול. ועוד ש"מ הלכתא כחכמים. והא מילתא כי פלוגתא דשמואל ורבי יוחנן התם בגמרא דהא מתניתין בסנהדרין.
ושלח ליה נמי הילכתא בע"ח גובה מן העבדים. ולא הוו גביה כמטלטלי, פירוש מן היתומים בחוב אביהם. ורב נחמן אמר אין גובין. ושלח ליה נמי הילכתא שלישי בשני כשר. פירוש ראובן ושמעון ראשון בראשון, ובן שמעון ובן ראובן שני בשני, בן בן ראובן ובן בן שמעון שלישי בשלישי. רבא אמר אף שלישי בראשון כשר. מר בר רב אשי מכשר באבא דאבא. ספר אחר, אחא דאבא. ולית הילכתא כמר בר רב אשי.
<h2>דף קכח:</h2>
ותו שלח ליה האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן. פירוש בדאיכא אחר מוחזק, כר' יהודה. ור' יוחנן אמר אינו נאמן. כרבנן. ותו שלח האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים אמר רבא. הני מילי בנכסים של עכשיו אבל אם קנה נכסים אחר כן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ואם הוליד אחר כן בנים ממעטין בחלוקתם. ותו שלח ליה המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה, והעדים מעידים שפרעו כולו הרי זה נשבע. הלוה שפרעתי מחצה. וגובה. המלוה. מחצה מנכסים בני חורין. מ"ט לא גבי ממשעבדי, דאמרי לקוחות אנן אסהדי סמכינן. ואפילו לרבי עקיבא דאמר משיב אבידה הוי. ולא משתבע, היכא דליכא שטרא. אבל היכא דאיכא שטרא, על כן הודה במקצת משום דאירתותי מירתת לשקר לגמרי, דילמא מסהדי סהדי דשטר. י"א נירמי עליה שבועה, דלעולם לא ישבע לשקר, דפוחד מעידי השטר.
<h2>דף קכט.</h2>
המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור וכול'. פירוש שכיב מרע דדבריו ככתובים וכמסורים דמו. ריבה לאחד ומיעט לאחד, כגון שהיו לו עשר שדות וחמשה בנים, ואמר ינתן לפלוני שתי שדות ולפלוני אחת ולפלוני שתים ולפלוני אחת ולפלוני שלש. אי נמי בכור והשוהו לפשוטין, ואמר ינתן לפלוני שתים ולפלוני שתים ולפלוני שתים ולפלוני שתים ולפלוני שתים דבריו קיימין. ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. דדין ירושה לבכור פי שנים. והיכא דכתב משום ירושה, וכתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה, דבריו קיימין.
אמר רב דימי א"ר יוחנן תנתן שדה הלבן לראובן ויירשה זו היא מתנה בתחלה. פירוש במרבה. דהאי תנא פליג על ר' יוחנן בן ברוקה. וי"א לענין השואת בכור קאי, ולדברי הכל יירש ראובן שדה הלבן ותנתן לו זו היא מתנה בסוף. יירש ראובן שדה הלבן ותנתן לו ויירשה זו היא מתנה באמצע. עד הכא ליכא פלוגתא, דודאי הכי תירוצא דמתניתין.
<h2>דף קכט:</h2>
והילכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי. פירוש כדי שאילת תלמיד לרב, שלום עליך רבי. לבר מע"ז. אם הקצה שום דבר לע"ז אע"ג דהדר ביה בתוך כדי דיבור אפילו הכי איתסר ליה בהנאה. וקידושין. אם קידש אשה וחזר בו בתוך כדי דיבור בעיא גיטא.
<h2>דף קל:</h2>
ולא מפי מעשה. נמי כדתנן בכמה דוכתי ממתניתין מעשה. עד שיאמר הלכה למעשה. פירוש כי קאמרינן כי האי, בפיסקי דמשנה ובברייתא, אבל בתלמודין דגמירי ליה, כגון בתראי, כל היכא דאיתמר הלכה כפלוני, כותיה עבדינן. שאל ואמרו לו למעשה, ילך ויעשה מעשה. ובלבד שלא ידמה. ואמרינן מאי ובלבד שלא ידמה. כלומר וכי כל הדינין המתחדשים בעולם מסודרין הן, והלא מדמין להכתובים. אמר רבא ובלבד שלא ידמה בטריפות. פירוש הנקב הכשר בכוליא, וידמה הוא הם הכי נמי דכשר הוא בריאה. ואם הורו לו דמוגלא כשר בריאה ידמה ויאמר הם הכי נמי דכשר בכוליא [חולין נ"ה ע"ב], וכיוצא בזה. כי כל הטריפות אחת אחת ידועות. כדתניא אין אומרים בטריפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיתה, ניטל הטחול. חותכה מכאן ומתה. ניטל הכבד. מקצת פירשו חותכה מכאן ומתה מן הארכובה ולמעלה.
<h2>דף קלב:</h2>
ההוא דאמר להו תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאיתת. פירוש ההוא דאמר להו, י"א בריא היה ואמר שליש נכסיי לבתי אחת, ושליש לשניה ושליש לאשתי. מתה בתו אחת בחייו. סבר רב פפא למימר. אין לאשתו אלא השליש שכתב לה. אמר ליה רב כהנא. וכי אילו חזר וקנה נכסים לא היו משתעבדין לכתובתה, האי תילתא דירית נמי משתעבד לה.
<h2>דף קלה.</h2>
ההוא דהוה שכיב [מרע] אמרו ליה איתתיה למאן אמר להו חזיא לכהנא רבא. פירוש שאינה זקוקה ליבום. אמר רבה למאי ניחוש לה חדא דאמר חזיא לכהנא רבא ועוד האמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בעל שאמר גירשתי את אשתו נאמן. פירוש כמה דהוה יכיל למימר גירשתיה מצי למימר אין לי אח. א"ל אביי והאמרי משמיה דר' יוחנן אין נאמן א"ל ולאו משנינן ואוקימנה למפרע א"ל ואשינויא ליקום וליסמוך א"ל רבא לרב נתן בר אמי זיל חוש לה. כלומר יבדק אם יש לו אח, דאלמא הדר ביה רבא. ההוא דהוה מוחזק דלית ליה אחי ואמר בשעת מיתתו דלית ליה אחי אמר רב יוסף מאי ניחוש לה וכול', א"ל אביי והא אמרי אינשי איכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי א"ל ליתנהו השתא קמן לאו היינו דר' חנינא דאמר. בכתובות בפרק שני [כ"ג ע"א]. עדים בצד אסתן ותיאסר. פירוש בצד צפון סוף העולם, ותיאסר. א"ל אביי אם הקלנו בשבויה דמנוולא נפשה גבי שבוייה. ואיכא למימר לא נטמאה, נקל גבי יבמה. א"ל. רבא לרב נתן בר אמי. זיל חוש לה. כלומר אל תתיחד אלא אחר בירור.
<h2>דף קלו.</h2>
פירוש דוכרן פתגמי. שכתב בשטר "זכרון דברים שהיו לפנינו הקנה לפלוני כך וכך לאחר מיתה".
<h2>דף קלט.</h2>
הניח בנים גדולים וקטנים וכול'. פירוש שיותר צריך הגדול בהוצאת לבושו וכיוצא בזה מן הקטנים. ולא קטנים ניזונים ע"י הגדולים. פירוש שיותר הוצאה צריך הקטן למזון, שאוכל פעמים הרבה. אלא חולקין דבר ידוע בשוה, וכל א' עושה בחלקו כרצונו. אמר רבא האי גדל אחי דאילבש ואיכסי מביתא. פירוש מתפוסת הבית. מאי דעבד עבד. ואקשינן והא אנן תנן אין הגדולים מתפרנסים ע"י הקטנים. ופרקינן מתניתין בשרכא.
<h2>דף קמב:</h2>
הילכתא המזכה לעובר לא קנה. אית מרבנן דמוסיף (לה) [בה] אם אמר כשתלד קנה.
<h2>דף קמג:</h2>
ששבחו נכסים מחמת נכסים. כגון שהיו להם מאתים דינר. הוציא האחת והוציאו הדמים על השנית והשביחוה ששוה שלש מאות דינרים. אבל שבחו נכסים מחמת עצמם. כגון שהוציאו עליהם ממונם שהיה קנוי להם, או ירושה מעלמא, אע"ג דלא פירשו, השביחו לעצמם.
<h2>דף קמד:</h2>
האחין השותפין. ספרים אחרים, האחין או שותפין. פירוש שלא חלקו ירושת אביהם. שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע. תנא לאומנות המלך. י"מ (נאבה נאיבה כ'סארה) [תרגום: נזדמן לו מילוי מקום שיש בו הפסד]. וי"מ (ולי ולאיה פאיד) [תרגום: נתמנה מינוי שיש בו ריוח]. ת"ר, בתוספתא [פ"י ה"ב]. אחד מהאחין שנטל מאתים זוז והלך ללמוד תורה או ללמוד אומנות, לא יוכל לומר אילו הייתי כאן הייתי ניזון מן האמצע. אלא אומרים לו אילו היית כאן היית ניזון מן האמצע עכשיו שניזונת ניזונת משל עצמך. ספר אחר, יכולין האחים לומר אם אתה אצלינו יש לך מזונות ואם אין אתה אצלינו אין לך מזונות. וליתבו ליה מזונותיו כל היכא דאיתיה, מסייעא ליה לרב הונא דאמר רב הונא ברכת הבית מרובה. פירוש נר לאחד נר למאה. אמרינן וליתבו ליה לפי ברכת הבית. יחשבו לו כל מה שיוציאו בין כולם ויתנו לו. אין הכי נמי. שנאמר צינים פחים בדרך עקש. מקצת פירשו שלא שמר עצמו מן הצינה הנופחת. האחים שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה השושבינות חזרה לאמצע וכול'. פירוש שושבינות הדורונות שמשלחין לחתן אהוביו וקרוביו זהב וכסף ומיני מאכל ומשתה והולכין לשם ושמחים עמו. אבל המשלח לחבירו שלא לשום חתונה כדי יין וכדי שמן אין ניגבין בבית דין מפני שהן גמילות חסדים.
<h2>דף קמה.</h2>
אמר רב פפא הילכתא בין שמת הוא בין שמתה היא בין דהדר ביה הוא מוהרי הדרי קידושי לא הדרי הדרא בה איהי [אפי' קדושי נמי הדרי אמימר אמר] קידושי לא הדרי גזירה שמא יאמרו, הואיל וחזרו לא הוו כלום, וקידושי זה שחזרו אליו תופסין באחותה, ואע"ג דאיכא גיטא. דשמע בחזרת הקידושין לא שמע בגט. והילכתא כאמימר. מוהר. פירוש תכשיטין ששיגר לה, כדכתיב הרבו עלי מאד מוהר ומתן. וי"א מוהר, ממון הנותן בעל לאשתו בתנאי' חוץ מן הקדושין, כמנהג מקצת מקומות. והוא בלשון ישמעאל מוהר.
<h2>דף קמה:</h2>
שמע קול טבלא תיבעי ליה למיתני אי לא אתא איבעי ליה לשמעון לאודועיה אי לא אודעיה תרעומת, יש לו עליו שלא שימחו, ושלומי משלם ראובן. ועד כמה. היא השושבינות הניגבית בבית דין. אמר אביי נהוג בני גננא עד זוזא אתא בכרסיה אכליה, אכילה, ואין לו עליו תביעה. דמצי אמר ליה אותו שהבאת אכלת שלך. ואם השושבינות שוה ארבעה זוזי משלם פלגא וינכה פלגא בשום כריסיה. מכאן ואילך. כלומר יותר מיכן. ינכה איניש כחשיבותיה. שאם היה אדם חשוב האכילהו דברים [חשובים], ינכה כפי הראוי להם.
<h2>דף קמו.</h2>
סבלונות העשויין ליבלות. פירוש כגון מאכל ומשתה ובהמות ובגדים. ושאין עשויין ליבלות. כלי כסף וכלי זהב ותכשיטין וכיוצא בהן. אפילו שיגר לו. דהא בחוץ שתה. ואידחיין תרתי פשטי, דפחות מדינר ודשיגר לו. וקיימא חדא דשתה. והני בעיי דמהו שישלש, פירוש אם שיגר שוה מנה ואכל שם שוה חצי דינר או שליש או רביע, שיפסיד חצי המנה או שלישו או רביעו. ובעיא דשבח סבלונות, כגון ששיגר להן בהמות ותרנגולין ול...בל שם וילדו, ואתי למיהדר, מי הדר שבחייהו, אי לא, סלקין בתיקו. בעי רבא, היכא דשיגר לו סבלונות העשויין ליבלות מיני מאכל ומשתה ואכל שם... וסבלונותיו קיימין, ומתה היא או מת הוא, מי הדרי דהא לא בלו אי לא. ת"ש דתנן במתניתין סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אין נגבין. פירוש אע"פ שהן בעין וש"מ אע"ג דלא בלו לא הדרי.
<h2>דף קמו:</h2>
איכא דאמרי ארוסה היתה ואמרו חכמים הואיל ונכנס אחריה לבודקה. לא אמרינן בא עליה שם ואשתו גמורה היא. ואיכא דאמרי נשואה היתה. וה"ק הואיל ונכנס אחריה לבודקה, על דעת שאם היא תותרנית מגרשה, אינו יורשה, הואיל וגמר [בדעתו] בחייה לגרשה ומתה לאלתר, דיינינן לה כמגורשת.
<h2>דף קנא:</h2>
והילכתא כשמואל בההיא דפליג בהדי רב. ויש מי שאומר שהלכה כרב. וקשיא לן, דמדפסק הלכתא במתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת ואם עמד אינו חוזר, דאלמא דכל דין אחד הוא ולא בעי קנין. ואית דקשיא ליה ממתניתין דקתני לא שייר קרקע כל שהו, דלא איפריקא לרב אלא בהא דשמואל. וי"א מדעבד רב הונא לקמן כרב הילכתא כותיה.
